* / אורי עגנון  

כשאנחנו מוכים, אסור לנו להסתכל רק על השוטר הנמוך, הרחב, בעל השיער השחור הקצוץ, המכה בנו, או שאולי כבר הלך לבעוט באישה פלסטינית מבוגרת. עלינו להביט גם בשוטר השני, הגבוה יותר, כתפו מדורגת, ראשו קירח. הוא מביט בחברו הפראי במבט שיש בו אפילו שמץ של אכזבה, ואומר בלבו:
,

מעבר לפינה: רקוויאם לרצח / עופר בור

תגיות: ,

19 תגובות »

  1. חודר, מרתק, מרגיז.

  2. נו… ומה הוא אומר בלבו?
    אכן, גם אצל הקורא נותר שמץ אכזבה… כי הקטע נראה חתוך, לא גמור. למה?

  3. טקסט חזק עם סיום מעורר מחשבה.
    מעניינת חלוקת התפקידים בין השוטרים
    וגם האכזבה של השוטר הגבוה יכולה להיות דו-משמעית:
    האם מאוכזב מתוקפנותו של חברו, או אולי דווקא מאוכזב
    שזה אינו מכה יותר.

    המשורר מואיז בן-הראש כתב בשיר קצרצר:
    “היו אלה שהיכו
    והיו אלה ששתקו.”

  4. מה קשורה האשה הפלסטינית לשיר הלא גמור הזה ?

  5. קיטש ילדותי ולא בשל. כשאין לך טיעון תרים את הקול, כשאין לך מה להגיד תוסיף פלסטינאית מבוגרת ושוטר רשע והא לך עומק ומסר.

    המחאה הפוליטית מפלטו של חסר הכשרון.

  6. גם אני חושבת שהשיר מאכזב למרות שהרעיון, לדעתי, טוב.
    אזכיר גם אני שיר של משורר, אמיר גלבוע,
    שכתב משהו שמזכיר לי את השיר הקצר של מואיז בן הרוש-

    בָעלטת
    אם יראוני אבן ואמר אבן יאמרו אבן.
    אם יראוני עץ ואמר עץ יאמרו עץ.
    אך אם יראוני דם ואמר דם יאמרו צבע.
    א ם י ר או נ י ד ם ו א מ ר ד ם י א מ ר ו צ ב ע.

    (הפרדת המילים במקור)

  7. אומר בלבו מה? חסר לי כאן קצה חוט שבעזרתו אפשר יהיה להשלים את הסוף החסר.

  8. את קצה החוט בסוף השיר, לפי מיטב הבנתי,
    אמור הקורא להשלים בעצמו ולראות את עצמו כאילו הוא או אחר,
    המדברים מגרונו של השוטר השני.

  9. לענבל -
    כן, אבל נראה לי שכדי שאפשר יהיה להשלים, צריך יותר רקע על הדמות. העובדה שהוא קרח, גבוה ובעל דרגות איננה מספיקה.
    אם כי, במחשבה שנייה – העובדה שלא נכתב בטקסט שהוא אומר או עושה משהו, כלומר העובדה שהוא מסתפק ב”אמירה בלב”, כבר מרמזת על כיוון די ברור.

  10. יש צורות רבות להבין את סוף השיר, וזה תלוי מאד בקורא או בקוראת.

    אבל אולי זה לא כל כך משנה מה השוטר אומר בליבו, ועל כן זה לא נכתב. מה שמשנה זה שהוא אומר משהו – בלבו. ובכך הוא פוטר את מצפונו.

    התלבטתי רבות האם להוסיף את המילה המפורשת “פלסטינית” לטקסט או לא. לבסוף החלטתי לדבוק באמת – הייתה שם אישה פלסטינית מבוגרת.

  11. נדמה לי שהיה זה ברכט שאמר:
    כשלקחו את ההומוסקסואלים לא מחיתי, כי לא הייתי הומוסקסואל.
    כשלקחו את הקומוניסטים לא מחיתי,כי לא הייתי קומוניסט.
    כשלקחו את היהודים לא מחיתי, כי לא הייתי יהודי.
    כשלקחו אותי, לא נשאר מי שימחה.

  12. ק. : תרצה לדבר?‬
    ‫ב. : אני מאמין ש— לא.‬
    ‫ק. : אתה מ א מ י ן שלא?‬
    ‫ב. : אני רוצה לנסות להיות כמו מי שאוזניו אינן שייכות לו, כמו מי שעיניו לא יכולות היו לראות. אבל, תן לי לצאת מכאן, עכשיו!‬

    ב. ברכט.‬

    “חסרי העקבות” 1957.‬

  13. אורי, שמחתי לראותך בזוטא!
    אני חושבת שחרף הקוצר ברור שאתה יודע את מלאכת הכתיבה. ואני קראתי את האומר בלבו ההפך ממה שהתכוונת, כאילו המקום הריק הזה הוא הפתח לתקווה. אבל אחרי שקראתי את ההסבר שלך ברור לי שהטקסט מר הרבה יותר מזה.

  14. היי לי!
    אני שמח גם על פרשנותך. היא לא פחות נכונה כמובן.
    זו אחת הסיבות שהשארתי את הסיום פתוח. בהסבר שלי רק נתתי עוד כיוון (שאמנם היה בראשי בעת הכתיבה) אבל כל האפשרויות האחרות קימות במקביל וזו אחת הסיבות שהטקסט נשאר “לא גמור” כפי שכמה כתבו.
    אני אמנם מביט בו במבט די מר, אבל זה כיוון שאני כותב את ההודעה הזאת ביד אחת, כשהשניה נתונה בגבס…

  15. אולי אפשר היה לכתוב “ולבו אומר”, כשללב יש מה לומר, לא חייבים להרחיב. ואילו במשפט “אומר בליבו” מעורבים גם הראש וגם הלב ולכן יש ציפייה להרחבה.

  16. ואולי כי המכים גם להם עולם יותר מורכב ממה שאפשר לראות בעיני המוכים ברגע ההכאה. מין מקום של כמעט חמלה בודהיסטית, כמו הנזיר שאמר שכשלונו הגדול ביותר הוא חוסר יכולתו לחמול על הסוהר שעינה אותו.

  17. את סוף השיר הבנתי כך:
    השוטר הקרח והגבוה אומר בלבו: “כשאנחנו מוכים, אסור..” וחוזר חלילה.
    בכל מקרה – סיפור עצוב.

  18. אויש, אורי, החלמה מהירה!!
    ואהבתי את הפרשנות של יעקב קרויזר וגם ה”אנחנו” שבפתיחה נותן תחושה של משהו אנושי אוניברסלי.

  19. אני אישית מאד התחברתי לשיר.
    אולי משום שכמו אורי, גם אני נכחתי באירועים כאלה או אחרים..

    יתכן מאד ופרשנותי מוטה ולא רלוונטית ל’כוונת המשורר’, אך התחושה שלי הייתה שקצין המשטרע מזלזל בחברו-פקודו השוטר האלים, השחור, ואומר משהו בסגנון של: “פרא אדם גס, לא שונה בכלל מהערבים שהוא מרביץ להם”.

    סוג של ביקורת מעמדית רגישה העולה מעבר לכאב האישי ומביעה הזדהות עם מדוכאים באשר הם..

    הבעת חמלה כמעט בודהיסטית כלפי כל אדם. כן, גם השוטר האלים. והוא אלים.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.