לשים את הפסיק / אוהד ובר  

כָּל מִינֵי הַגַּעְגּוּעִים אֵלַיִךְ צְמוּדִים אֵלַי כְּמוֹ צְרוֹר מַפְתְּחוֹת שֶׁרַק נוֹעֲלִים דְּלָתוֹת וְהַמִּלָּה לִשְׁכֹּחַ מְקַבֶּלֶת אֶת תָּקְפָּהּ מִתְּזוּזַת הַשְּׂפָתַיִם וְהַלָּשׁוֹן בִּלְבַד כִּי הַקּוֹל שֶׁנִּשְׁאַר עָמֹק בַּבֶּטֶן עֲדַיִן מְחַפֵּשׂ דֶּרֶךְ לָצֵאת
מִמֵּךְ.

,

מעבר לפינה: אחרי שפינו את הגוססת מדירתה / אביטל ז’נט קשת

תגיות: , ,

8 תגובות »

  1. זה תמיד ההרגלים הקטנים שמקשים להתגבר על פתאום לבד ולא ביחד.

  2. יש כל מני געגועים והשיר הזה (מאוד שירי בעיני) מדבר אותם היטב. אהבתי גם את המפתחות הנועלים (עלתה לי אסוציאציה של סוהר, אדם הכלוא בתוך געגועיו שלו), גם את המילה לשכוח וגם את הקול הכלוא בבטן שלו אבל מחפש דרך לצאת ממנה. יפה.
    תודה
    תמר

  3. כתיבה מעולה
    מטאפורה בעלת מעוף.

  4. ניכר הרצון העז להתנתק, לשכוח, לסגור את הפרשה, לצאת מזה ולהיות כבר אחריה.
    הכותב התכוון לשים את הפסיק אחרי השורה השלישית? אין כל כך צורך, כי הוא התחיל שורה חדשה בפסיחה וזה בלי הפסיק נותן שתי אפשרויות קריאה: 1) הוא מייחל לשכוח, אבל הוא כל כך חלש, שמילת התפילה הזאת “לשכוח” אינה יוצאת מפיו, כמו תפילת חנה, שרק שפתיה נעות וקולה לא יישמע. 2) קולו מחפש דרך פשוט “לצאת ממך”, או במילים אחרות: “להשתחרר ממך”.

  5. נהדר.
    ניסיתי למצוא תיאור שלא ישמע פלצני, אבל לא הצלחתי… אז הנה מה שאני חושב:
    המילים נוגעות בעדינות ובדייקנות ברגשות מאוד ספציפיים וכלליים.

  6. :
    התבלבלתי
    נא להחליף בתגובה הקודמת שלי את המילה “ספציפיים” במילה “גסים”

  7. השיר מדויק וכואב. הביטוי היומיומי ”כל מיני” נטען בתוכן חדש.
    יש גם בְּשֵׁם השיר גם בשיר עצמו עיסוק לכאורה בצורה הפומלית: אפוא לשים את הפסיק, או במילה ”לִשְׁכֹּחַ”, או איך הקול מחפש דרך לצאת. כך הכותב נמנע מלגעת בדברים עצמם כי הכאב גדול מדי. הדרך הזאת – העקיפה – דוקא מעצימה את הרגש.

  8. הכל מאד מאד יפה: הכותרת, הפתיחה, הסיום, המבנה, הליריות…
    והפערים שנמתחים בין הסגור לפתוח, בין הזכרון לשכחה, בין הקרבה לריחוק
    ובעיקר בין הקול למחנק.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.