גיליון שישים ואחד: רגעים קטנים  

דברים חשובים באים באריזות קטנות-קטנות.

,

בית הסופר - בית לאמנים בירושלים שמח להזמין את קוראי זוטא לערב חגיגי לרגל 100 שנה להולדת המשורר נתן אלתרמן, שייערך ב-7/6/2010 בשעה 20:00 במרכז תרבות העמים בירושלים. פרטים כאן.

נושאים למשלוח יצירות מתפרסמים כאן. אולי הגיע הזמן ליצירה שלכם?

בגיליון זה:

ארוחת בוקר / לילך גליל

אוהב אני אותך / נאזים חיכמת

תשוקה / רחל בכר

דימוי: * / שי הורודי

2 תגובות »

  1. כְּמוֹ

    כְּמוֹ נְסִיקָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה
    שֶׁל מָטוֹס מֵעַל הַבֶּרֶז
    בִּכְדֵי לִלְגֹּם מַיִם כְּמוֹ
    הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים הוּא
    רַק הַמָּאוֹר הַקָּטָן. שֶׁאֵינֶנִּי

    כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה בָּהּ,
    כְּמוֹ בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּשֶּׁמֶשׁ הוֹשִׁיבוּ אוֹתָךְ
    כְּמוֹ נְסִיקָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה
    שֶׁל הָאַחֵר, אֵלַי. מִתְמַלֵּאת

    כְּמוֹ הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים
    הוּא רַק הַמָּאוֹר הַקָּטָן.
    שֶׁאֵין לָדַעַת מִי וּמָה
    בָּהּ, כְּמוֹ בִּקַּשְׁנוּ
    שֻׁלְחָן בַּשֶּׁמֶשׁ הוֹשִׁיבוּ

    כְּמוֹ בְּקוּמִי מִתּוֹךְ
    לֵילוֹת בּוֹעֲרִים, כְּמוֹ
    הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים הוּא
    רַק הַמָּאוֹר הַקָּטָן. שֶׁאֵינֶנִּי
    קַיֶּמֶת עֲבוּרוֹ וֹלֹא יְכֹלָה

    כְּמוֹ הָאוֹמֵר “אָנוּ חַיִּים,
    תּוֹדָה לָאֵל”.
    כְּמוֹ חֲבִילַת דֹאַר כְּבֵדָה
    חוֹשֶׁקֶת עַד לִכְאֵב בְּזֶה
    שֶׁאֵינֶנִּי קַיֶּמֶת עֲבוּרוֹ
    וֹלֹא יְכֹלָה לָשֵׂאת תְּשׁוּקָה
    שֶׁל מָטוֹס מֵעַל הַבֶּרֶז

    כְּמוֹ הָאוֹמֵר “אָנוּ חַיִּים,
    תּוֹדָה לָאֵל”.
    כְּמוֹ בְּהַנִיחִי אֶת פִּי
    עַל הַבֶּרֶז בִּכְדֵי לִלְגֹּם
    מַיִם כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה
    בָּהּ, כְּמוֹ בְּפָתְחִי
    אוֹתָךְ כְּמוֹ בְּהַנִיחִי

    כְּמוֹ בְּהַנִיחִי אֶת פִּי
    עַל הַבֶּרֶז בִּכְדֵי לִלְגֹּם
    מַיִם כְּמוֹ בְּהַנִיחִי
    אֶת פִּי עַל הַבֶּרֶז בִּכְדֵי
    לִלְגֹּם מַיִם כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה

    כְּמוֹ בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּצֵּל בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּצֵּל בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּצֵּל בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּשֶּׁמֶשׁ הוֹשִׁיבוּ אוֹתָךְ

    כְּמוֹ בְּקוּמִי מִתּוֹךְ
    לֵילוֹת בּוֹעֲרִים, כְּמוֹ
    הַדְּבָרִים הַנָּעִים בְּתוֹכִי
    בְּרַכּוּת, כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת
    חֲשֵׁכָה עֲדִינָה עַל אִיסְטָנְבּוּל.

    כְּמוֹ הַדְּבָרִים הַנָּעִים
    בְּתוֹכִי בְּרַכּוּת, כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת
    חֲשֵׁכָה עֲדִינָה עַל אִיסְטָנְבּוּל.
    אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָךְ כְּמוֹ
    בְּהַנִיחִי אֶת פִּי עַל

    כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה בָּהּ
    אֲנִי אוֹתָךְ כְּמוֹ הַיּרֵחַ
    שֶׁלִּפְעָמִים הוּא רַק הַמָּאוֹר
    הַקָּטָן. שֶׁאֵין לָדַעַת
    מִי וּמָה בָּהּ אֲנִי אוֹתָךְ

    כְּמוֹ חֲבִילַת דֹאַר כְּבֵדָה
    חוֹשֶׁקֶת עַד לִכְאֵב בְּזֶה
    שֶׁאֵין לָדַעַת מִי וּמָה
    בָּהּ אֲנִי אוֹתָךְ כְּמוֹ
    הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים הוּא

    כְּמוֹ הַדְּבָרִים הַנָּעִים
    בְּתוֹכִי בְּרַכּוּת, כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת
    חֲשֵׁכָה עֲדִינָה עַל אִיסְטָנְבּוּל.
    אוֹהֵב אֲנִי טוֹבֵל אֶת הָרְחוֹב
    הָרֵיק וּפָנַיִךְ הִבִּיטוּ

    כְּמוֹ נְסִיקָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה
    שֶׁל מָטוֹס מֵעַל הַבֶּרֶז
    בִּכְדֵי לִלְגֹּם מַיִם כְּמוֹ
    הַנְּקֻדָּה בָּהּ, כְּמוֹ
    הַנְּקֻדָּה בָּהּ, כְּמוֹ

    כְּמוֹ הַדְּבָרִים הַנָּעִים
    בְּתוֹכִי בְּרַכּוּת, כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת
    חֲשֵׁכָה עֲדִינָה עַל אִיסְטָנְבּוּל.
    אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָךְ כְּמוֹ
    בְּפָתְחִי אוֹתָהּ בִּסְעָרָה,

    כְּמוֹ הָאוֹמֵר “אָנוּ חַיִּים,
    תּוֹדָה לָאֵל”.
    כְּמוֹ בְּקוּמִי מִתּוֹךְ
    לֵילוֹת בּוֹעֲרִים, כְּמוֹ
    הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים הוּא
    רַק הַמָּאוֹר הַקָּטָן. שֶׁאֵינֶנִּי
    קַיֶּמֶת עֲבוּרוֹ וֹלֹא יְכֹלָה

    כְּמוֹ הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים
    הוּא רַק הַמָּאוֹר הַקָּטָן.
    שֶׁאֵינֶנִּי קַיֶּמֶת עֲבוּרוֹ
    וֹלֹא יְכֹלָה לָשֵׂאת תְּשׁוּקָה
    שֶׁל הָאַחֵר, אֵלַי. מִתְמַלֵּאת

    כְּמוֹ הַדְּבָרִים הַנָּעִים
    בְּתוֹכִי בְּרַכּוּת, כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת
    חֲשֵׁכָה עֲדִינָה עַל אִיסְטָנְבּוּל.
    אוֹהֵב אֲנִי טוֹבֵל אֶת הַלֶּחֶם
    לְלֹא כָּל כַּוָּנָה וּבְכָל

    כְּמוֹ חֲבִילַת דֹאַר כְּבֵדָה
    חוֹשֶׁקֶת עַד לִכְאֵב בְּזֶה
    שֶׁאֵין לָדַעַת מִי וּמָה
    בָּהּ אֲנִי אוֹתָנוּ תַּחַת
    עֵץ. אוּלַי הָיְתָה זוֹ צַפְצָפָה

    כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה בָּהּ,
    כְּמוֹ הַדְּבָרִים הַנָּעִים
    בְּתוֹכִי בְּרַכּוּת, כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת
    חֲשֵׁכָה עֲדִינָה עַל אִיסְטָנְבּוּל.
    אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָךְ כְּמוֹ

    כְּמוֹ בְּפָתְחִי אוֹתָךְ
    כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה בָּהּ,
    כְּמוֹ הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים
    הוּא רַק הַמָּאוֹר הַקָּטָן.
    שֶׁאֵין לָדַעַת מִי וּמָה

    כְּמוֹ הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים
    הוּא רַק הַמָּאוֹר הַקָּטָן.
    שֶׁאֵינֶנִּי קַיֶּמֶת עֲבוּרוֹ
    וֹלֹא יְכֹלָה לָשֵׂאת תְּשׁוּקָה
    שֶׁל הָאַחֵר, אֵלַי. מִתְמַלֵּאת

    כְּמוֹ בְּהַנִיחִי אֶת פִּי
    עַל הַיָּם כְּמוֹ הַדְּבָרִים
    הַנָּעִים בְּתוֹכִי בְּרַכּוּת,
    כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת חֲשֵׁכָה
    עֲדִינָה עַל אִיסְטָנְבּוּל.

    כְּמוֹ הָאוֹמֵר “אָנוּ חַיִּים,
    תּוֹדָה לָאֵל”.
    כְּמוֹ הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים
    הוּא רַק הַמָּאוֹר הַקָּטָן.
    שֶׁאֵינֶנִּי קַיֶּמֶת עֲבוּרוֹ
    וֹלֹא יְכֹלָה לָשֵׂאת תְּשׁוּקָה
    שֶׁל הָאַחֵר, אֵלַי. מִתְמַלֵּאת

    כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה בָּהּ
    אֲנִי אוֹתָךְ כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה
    בָּהּ אֲנִי אוֹתָךְ כְּמוֹ
    נְסִיקָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל
    הָאַחֵר, אֵלַי. מִתְמַלֵּאת

    כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה בָּהּ
    אֲנִי אוֹתָךְ כְּמוֹ הָאוֹמֵר
    “אָנוּ חַיִּים, תּוֹדָה לָאֵל”.
    כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה בָּהּ,
    כְּמוֹ הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים
    הוּא רַק הַמָּאוֹר הַקָּטָן.
    שֶׁאֵין לָדַעַת מִי וּמָה
    בָּהּ אֲנִי אוֹתָנוּ תַּחַת

    כְּמוֹ נְסִיקָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה
    שֶׁל הָאַחֵר, אֵלַי. מִתְמַלֵּאת
    וּמַחסִירָה כְּמוֹ בִּקַּשְׁנוּ
    שֻׁלְחָן בַּצֵּל בִּקַּשְׁנוּ
    שֻׁלְחָן בַּצֵּל בִּקַּשְׁנוּ

    כְּמוֹ נְסִיקָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה
    שֶׁל מָטוֹס מֵעַל הַבֶּרֶז
    בִּכְדֵי לִלְגֹּם מַיִם כְּמוֹ
    חֲבִילַת דֹאַר כְּבֵדָה חוֹשֶׁקֶת
    עַד לִכְאֵב בְּזֶה שֶׁאֵין

    כְּמוֹ בְּהַנִיחִי אֶת פִּי
    עַל הַיָּם כְּמוֹ חֲבִילַת
    דֹאַר כְּבֵדָה חוֹשֶׁקֶת
    עַד לִכְאֵב בְּזֶה שֶׁאֵין
    לָדַעַת מִי וּמָה בָּהּ,

    כְּמוֹ בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּצֵּל בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּצֵּל בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּשֶּׁמֶש וְצָבְעָה מִזֶּה
    וּמִזֶּה וּמִזֶּה וּמִזֶּה

    כְּמוֹ נְסִיקָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה
    שֶׁל הָאַחֵר, אֵלַי. מִתְמַלֵּאת
    וּמַחסִירָה כְּמוֹ הַדְּבָרִים
    הַנָּעִים בְּתוֹכִי בְּרַכּוּת,
    כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת חֲשֵׁכָה

    כְּמוֹ בְּפָתְחִי אוֹתָךְ
    כְּמוֹ בְּהַנִיחִי אֶת פִּי
    עַל הַיָּם כְּמוֹ הַיּרֵחַ
    שֶׁלִּפְעָמִים הוּא רַק הַמָּאוֹר
    הַקָּטָן. שֶׁאֵינֶנִּי קַיֶּמֶת

    כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה בָּהּ
    אֲנִי טוֹבֵל אֶת הַלֶּחֶם
    בְּמֶלַח, כְּמוֹ הַנְּקֻדָּה
    בָּהּ, כְּמוֹ נְסִיקָתוֹ
    הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל מָטוֹס

    כְּמוֹ הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים
    הוּא רַק הַמָּאוֹר הַקָּטָן.
    שֶׁאֵינֶנִּי קַיֶּמֶת עֲבוּרוֹ
    וֹלֹא יְכֹלָה לָשֵׂאת תְּשׁוּקָה
    שֶׁל הָאַחֵר, אֵלַי. מִתְמַלֵּאת

    כְּמוֹ הָאוֹמֵר “אָנוּ חַיִּים,
    תּוֹדָה לָאֵל”.
    כְּמוֹ הַיּרֵחַ שֶׁלִּפְעָמִים
    הוּא רַק הַמָּאוֹר הַקָּטָן.
    שֶׁאֵין לָדַעַת מִי וּמָה
    בָּהּ אֲנִי אוֹתָהּ בִּסְעָרָה,
    מָלֵא שִׂמְחָה, מָלֵא שִׂמְחָה,

    כְּמוֹ הַדְּבָרִים הַנָּעִים
    בְּתוֹכִי בְּרַכּוּת, כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת
    חֲשֵׁכָה עֲדִינָה עַל אִיסְטָנְבּוּל.
    אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָהּ בִּסְעָרָה,
    מָלֵא שִׂמְחָה, מָלֵא שִׂמְחָה,

    כְּמוֹ חֲבִילַת דֹאַר כְּבֵדָה
    חוֹשֶׁקֶת עַד לִכְאֵב בְּזֶה
    שֶׁאֵינֶנִּי קַיֶּמֶת עֲבוּרוֹ
    וֹלֹא יְכֹלָה לָשֵׂאת תְּשׁוּקָה
    שֶׁל הָאַחֵר, אֵלַי. מִתְמַלֵּאת

    כְּמוֹ הַדְּבָרִים הַנָּעִים
    בְּתוֹכִי בְּרַכּוּת, כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת
    חֲשֵׁכָה עֲדִינָה עַל אִיסְטָנְבּוּל.
    אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָךְ כְּמוֹ
    בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן בַּשֶּׁמֶשׁ

    כְּמוֹ בְּפָתְחִי אוֹתָהּ
    בִּסְעָרָה, מָלֵא שִׂמְחָה,
    מָלֵא שִׂמְחָה, מָלֵא שִׂמְחָה,
    מָלֵא סְפֵקוֹת. אוֹהֵב אֲנִי
    אוֹתָךְ כְּמוֹ בִּקַּשְׁנוּ

    כְּמוֹ בְּהַנִיחִי אֶת פִּי
    עַל הַיָּם כְּמוֹ הַיּרֵחַ
    שֶׁלִּפְעָמִים הוּא רַק הַמָּאוֹר
    הַקָּטָן. שֶׁאֵין לָדַעַת
    מִי וּמָה בָּהּ אֲנִי אוֹתָךְ

    כְּמוֹ בְּהַנִיחִי אֶת פִּי
    עַל הַיָּם כְּמוֹ הַיּרֵחַ
    שֶׁלִּפְעָמִים הוּא רַק הַמָּאוֹר
    הַקָּטָן. שֶׁאֵינֶנִּי קַיֶּמֶת
    עֲבוּרוֹ וֹלֹא יְכֹלָה לָשֵׂאת

    כְּמוֹ הָאוֹמֵר “אָנוּ חַיִּים,
    תּוֹדָה לָאֵל”.
    כְּמוֹ הָאוֹמֵר “אָנוּ חַיִּים,
    תּוֹדָה לָאֵל”.
    כְּמוֹ בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּצֵּל בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּצֵּל בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּצֵּל בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן
    בַּצֵּל בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן

  2. שיר מסחרר, מרגש ומפליא במוסיקליות של המילים –
    בתנועה החוזרת ושבה של הדיבור על הדברים הקטנים.
    כמחווה לכותבת אני מוסיפה;

    כִּי כָּל טִפָּה הִיא עוֹלָם מָלֵא
    וְכָל הַנְּחַלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם
    וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.