ארוחת בוקר / לילך גליל  

בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן בַּצֵּל
בִּקַּשְׁנוּ שֻׁלְחָן בַּשֶּׁמֶשׁ
הוֹשִׁיבוּ אוֹתָנוּ תַּחַת עֵץ.
אוּלַי הָיְתָה זוֹ צַפְצָפָה
דַּרְכָּהּ הִסְתַּנְּנָה הַשֶּׁמֶש
וְצָבְעָה מִזֶּה וּמִזֶּה
וּפִי לָעַס אֶת הַלֶּחֶם
לְלֹא טַעַם וְעֵינַי לֹא שָׂבְעוּ
מֵרְאוֹת אֶת הָרְחוֹב הָרֵיק
וּפָנַיִךְ הִבִּיטוּ בִּי לְלֹא כָּל כַּוָּנָה
וּבְכָל הַזְּמַן הַזֶּה הָיָה לִבִּי
עוֹלֵץ, עוֹלֵץ

,

מעבר לפינה: אוהב אני אותך / נאזים חיכמת

תגיות: , , ,

21 תגובות »

  1. נפלא! עכשיו גם לבי עולץ מכתיבתך החושנית, החיה. :)

  2. שוב אני – וחשבתי אולי זה שיר אירוני כי הלחם בלי טעם והמבט בלי כוונה והרחוב ריק אבל הרגשתי שהשמחה אמיתית.. נכון?

  3. דווקא ה-לא מדגיש את ה-כן
    וה-כן כל כך מומחש
    והסחרור-טשטוש הבהיר הזה.
    ועולץ בי גם:)

    תודה
    כתוב נהדר

  4. תחושה של נסתר וגלוי כמו הדברים שבצל והדברים שבשמש כמו הלחם שללא טעם ומראות הרחוב שרוצים מהן עוד

  5. תודה לכן…
    לי, לשאלתך, כן – העליצות היא לצד התפלות והרחוב הריק. זה יכול לקרות לפעמים, שעל אף שאין שום כוונה או משמעות, בכל זאת חשים בעליצות הקלה הזו. זה קורה לי מעט מאוד, לכן אולי זה נכתב…
    ושוב תודה.

  6. וצריך להיות מנוקד: עיני לא שבעו מִראות את הרחוב הריק…

  7. ללחם אין טעם והעיניים רעבות והרחוב ריק והמבט מנגד חסר כוונה
    ואז, דווקא אז, מספיקה הסתננות של קרן שמש כדי לעלוץ את הלב.
    איך השמחה באה לפעמים ככה סתם, בלי להתאמץ, בלי לעשות כלום,
    או שאולי כן צריך לעשות משהו – לקום, לצאת, לשבת בבית קפה,
    לפתוח את הלב – האור כבר ימצא דרך להיכנס פנימה…
    לילך, שיר מקסים ואופטימי!

  8. יפה.. ותיקון לניקוד: מֵרְאוֹת.

  9. לרוני: צודקת. תוקן.
    (בקריאת השיר במהלך הניקוד קראתי את השורה הזו בנפרד מהקודמת, כמשהו שהעיניים עשו, אבל כעת ברור לי שהיתה זו טעות)

  10. תודה לחני על התיקון (לטעות שלי) ולרונן על התיקון בפועל!!! איזו מהירות תגובה…

  11. כתוב נפלא
    מסתבר שלא צריך ‘ סיבה למסיבה ‘
    הלב עולץ , זה הכי חשוב .

  12. כמה יפה!!! הפרטים בפשטותם ובחוסר החשיבות כביכול שלהם, ובעיקר המוסיקה שיוצר הרצף הזה של הטכסט – העליצות כשהיא לעצמה!!

  13. העליצות מדבקת.
    כמו זיוה גם לדעתי הלא מדגיש את הכן.
    מי לא זוכר את האושר המציף כשהלב מלא אהבה, שאז הכל מצטייר בצבע ורדרד.

  14. תודה גם לכן צביה, רחל ודבורה. נעים לי שאהבתן. זה ה”שיר” הראשון שאני מפרסמת!..

  15. לילך, ברכות על השיר הראשון!
    אמנם כבר צהרים אך רק היום, הגעתי לזוטא, לרגע.
    השיר רענן,יפה ועולץ אך לתחושתי- ממוקד יותר כך:

    ..ופי לעס את הלחם ועיניי
    לא שבעו מֵראות את
    הרחוב הריק ופנייך
    הביטו בי ללא כל כוונה
    ובכל הזמן הזה היה ליבי
    עולץ בקרבי.

    תודה, רוחה

  16. לעתים נדירות מוצאים שיר אופטימי באמת… בלי איזה שד חבוי.
    תודה!

  17. שתי השורה האחרונות נחמדות כל כך – מקפיצות בעליצותן, שהיא כמעט מדבקת.

  18. צ”ל: השורות

  19. לאסנת, דווקא יש שד חבוי בשיר. אבל הוא מתחבא בלב השיר ולא בתחילתו או בסופו. אני אוהבת שירים עם שדים.

  20. רוחה, תודה על ההצעה, אך אני מעדיפה את ה”עולץ, עולץ”, כי ככה העולץ יותר פתוח ומקפץ.
    וענבל – אני גם חושבת שבלב השיר מסתתר משהו, לא יודעת אם זה שד, אבל בהחלט משהו הרבה פחות עולץ…

  21. שיר נהדר.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.