* / חבצלת שפירא  

מַה יָכֹל לִהְיוֹת יוֹתֵר גָּרוּעַ מִשִּׁירָה?
הַנַּרְקִיסִיזְם הַזֶּה
לִבְהוֹת – בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת, בְּמֶשֶׁךְ יָמִים
בְּבָבוּאַתֵךְ שֶׁבַּמַּיִם
בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת, בִּלְחָיַיִם מְצֻמָּקוֹת
לְהַשְׁלִיךְ בָּהּ אֲבָנִים קְטַנּוֹת
לִרְאוֹת אוֹתָהּ מִתְעַוֶּתֶת וּמִשְׁתַּבֶּרֶת
וְחוֹזֶרֶת לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם בְּדִיוּק
לְמַרְבֶּה הָאַכְזָבָה.

,

מעבר לפינה: שבע מאות מלים / אסף רוזן

תגיות: , ,

10 תגובות »

  1. יפה ההתכתבות עם דליה רביקוביץ’:

    “נרקיס אהב כל-כך את עצמו.
    טיפש מי שלא מבין שהוא אהב גם את הנחל…
    [...]
    טיפש מי שמניח לשמש לשקוע כרצונה.
    היא תמיד מקדימה לנדוד מערבה אל האיים.
    אליך יבואו חמה ולבנה, קיץ וחורף.
    אוצרות אין-סופיים.”

    אז אולי שירה זה לא כל-כך גרוע?

  2. אהבתי מאוד , גינוי השירה והדבקות בה ובפרטי פרטיה , מורכב אצל המשורר הער .

  3. אין יותר מדוייק,
    ומתאים לתחושה שלי.
    וכל מי שכותב נראה לי חווה את זה.
    והארמז המיתולוגי כמובן מוסיף
    משמעות נלווית.

    נהדר.

  4. הארמז מן המיתולוגיה

    הייתה כוונתי.

  5. אוהבת מאוד. הישירות בסכסוך הפנימי הזה, ההסתכלות בעיניים של הסכסוך הזה , משהו שאני כציירת וככותבת חווה כל יום גם כן, ומה היא ההסתכלות הזו בעצמי? כמה שמטלטלים בבואה שבמים, היא “חוזרת להיות באותו המקום למרבה האכזבה”

  6. אהבתי, מאוד חזק. ניתן היה לקרוא לזה בפשוט (או לא)-שסיזפוס פגש את נרקיס. הרבה צעק וכאב שמסביר למה אדם כותב או יוצר, כמה בסופו של דבר זה לא הכי עוזר, אולי טיפה מקל.

  7. ואני אהבתי את תמונת הבבואה המשתברת וחוזרת. לא קשור, אבל היא הזכירה לי תמונות מ”שר הטבעות” – בעיקר אלה של גולום על שפת הנהר.

  8. נפלא!

  9. כל עוד אנחנו במעגלים של עצמנו אכן נחזור לאותו המקום בדיוק. אבל כששירה יוצרת דיאלוג מעניין עם הקורא – כמו השיר הזה – יש סיכוי להרוויח משהו חדש בדרך, משהו שהוא מעבר לבבואה המוכרת עד זרא.
    אהבתי.

  10. מעולה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.