שבע מאות מלים / אסף רוזן  

האיש עם הטרנינג מביט במסך המחשב, הוא רוצה לכתוב סיפור אבל קשה לו. קשה לו בגלל שהגבילו אותו. יותר נכון הגביל אותו, מישהו אחד הגביל אותו. העורך שלו, עורך של עיתון סטודנטים, הגביל אותו לשבע מאות מילים. כאילו שלכתוב סיפור זה כמו לאפות עוגה: לוקחים שבע מאות מילים, מכניסים ל Word- ומוציאים מהמדפסת אחרי חצי שעה.
הוא מתוסכל, האיש עם הטרנינג, הוא הרגיש שהפעם היה לו משהו טוב ביד. סיפור על מישהו שחולם שהוא משחק פוקר עם אלוהים, או אולי עם השטן. הוא עוד לא ממש היה סגור על הפרט הזה, האיש עם הטרנינג. בכל מקרה, האיש בסיפור מודע לזה שהוא חולם, אבל עדיין הוא לא יכול, או לא רוצה להתעורר. בסוף הוא מנצח, או יותר חשוב, אלוהים מפסיד. אלוהים או השטן מפסידים לאיש במשחק הפוקר ואומרים: ניצחת, יש לך משאלה אחת לבקש לעצמך, ותשכח מהקטע של שלום עולמי, לא כל העולם צריך עכשיו להרוויח בגלל שהלך לך קלף הערב. האיש לא מהסס, בריאות הוא מבקש, תן לי בריאות, הוא אומר, מרוצה מעצמו, תן לי בריאות ואני כבר אדאג לכל השאר.
הסיפור הוא סיפור מורכב, חושב האיש עם הטרנינג, בהחלט לא משהו שאפשר לתאר בשבע מאות מילים. אחרי הכל סיפורים הרבה יותר פשוטים מסיפור על משחק פוקר עם אלוהים או השטן, לקחו לו בעבר אלפיים ואפילו שלושת אלפים מילים.
ככל שהאיש עם הטרנינג חושב יותר ויותר על הסיפור שלו, ככה הוא נהיה יותר ויותר מתוסכל. למעשה, הוא נהיה כל כך מתוסכל, עד שהוא חושב לכתוב סיפור על כמה שהוא מתוסכל. סיפור על מישהו עם טרנינג שיושב מתוסכל מול המחשב, בגלל שאיזה עורך הגביל אותו לשבע מאות מילים.
לבסוף הוא מוותר על הרעיון. האיש עם הטרנינג, סיפורת ארס-פואטית אף פעם לא עשתה לו את זה. זה לא הוגן כלפי הקורא, הוא חושב לעצמו, זה כמו שאני אזמין עכשיו לבית שלי אינסטלטור, או נערת ליווי. זה ממש לא יעניין אותי לשמוע כמה קשה להם להתעסק עם חרא או עם חארות כל היום, לא בשביל זה הזמנתי אותם.
מתוסכל עוד יותר הוא יושב מול המחשב וחושב מה היה מבקש לו ניצח במשחק פוקר את אלוהים. בדיוק כמו האיש שבסיפור, הוא מחליט ללא היסוס. מילים, הוא היה מבקש מילים. לא, לא עוד מילים שהעורך יתן לו להכניס לסיפור, אלא מילים חדשות, מילים שעדיין לא נמצאו.
הוא נזכר כשלמד כימיה בתיכון, בכיתה היתה תלויה הטבלה המחזורית. כל היסודות שבעולם: חמצן, חנקן, כלור. כולם היו שם, מסודרים בתוך משבצות קטנות, מיוצגים על ידי אותיות. בטבלה יש מקומות ריקים, מקומות שנראה כאילו אמורה להיות בהם משבצת עם יסוד, אבל אין. הוא נזכר איך תמיד היה מסתכל על המקומות האלו. זה בשביל היסודות שעוד יגלו בעתיד, הסבירה המורה.
הוא חושב על התסכול שלו, על כמה שהתסכול הזה שונה מכל תסכול שאי פעם הרגיש, כל כך שונה, עד שכמעט התפתה להקדיש לו סיפור. בטח יש לתסכול הזה מילה שעדיין לא מצאו, אם רק היתה לו את המילה הזאת, אם רק היו לו את כל המילים שיושבת במקומות הריקים, מחכות שאיזה כימאי יגלה אותן ויכניס אותן למשבצת עם אות. בטח יש הרבה מילים, עשרות, אולי מאות, אולי אפילו שבע מאות. אם רק היו לו את כולן, ודאי היה מכניס אותן ל- Word, מחכה חצי שעה, שעה, אולי אפילו יומיים, ואז, מוציא מהמדפסת את כל הסיפורים שלא הצליח לספר.
אם רק היה יודע לשחק פוקר. אם רק היה אלוהים.

,

מעבר לפינה: הציידת / נורית פרי

תגיות: , ,

8 תגובות »

  1. אין מילים.

  2. סיפור פשוט. ונפלא.

  3. מ ד ה י ם

  4. נפלא נפלא נפלא

  5. מאוד נגע לליבי.

  6. אהבתי!!! תודה…

  7. וואאווווו!

  8. נראה כאילו את הרעיון של המילים שלא נמצאו עדיין אפשר לפתח לסיפור בפני עצמו. בכלל, מבחינת תחושת קוצר היריעה – הצלחת, זה מעביר היטב את הצורך/כמיהה לספר יותר. מתאים אמנם לזוטא, אבל יש כאן משהו הרבה יותר גדול שמגיע לו מקום בהתאם.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.