קורקבנים / אסנת איטה סקובלינסקי  

בֵּין הַקֻּרְקְבָן שֶׁלִּי לַקֻּרְקְבָן שֶׁלְּךָ מָתוּחַ הַנִּילוּס
וּתְּעָלַת סוּאֶץ, וּשְׁפָכִים וּפְלִיטִים וּבִיּוּב
אֲנִי רוֹצָה לַחְפֹּר מִנְהֶרֶת אַהֲבָה שֶׁתְּחַבֵּר בֵּינֵינוּ
נוּכַל לְגַדֵּל שָׁם עֻבָּרִים עַלִּיזִים, שֶׁיִּחְיוּ
מִיּוֹנִים מְמֻלָּאוֹת
אֲנִי רוֹצָה לְהַתִּיק אֶת הָעַתִּיקוּת שֶׁלִּי וְהָעַתִּיקוּת שֶׁלְּךָ
לְסִפְרֵי הִיסְטוֹרְיָה וּסְדָרוֹת בַּטֶּלֶוִיזְיָה הַחִנּוּכִית
וּלְטַיֵּל הָלוֹךְ וָשׁוֹב בְּלִי מִמְצָאִים אַרְכֵיאוֹלוֹגִיִּים
מִלְּבַד כֵּלִים שֶׁשָּכַחְנוּ לִשְׁטֹף וְנִשְׁאֲרוּ בַּכִּיּוֹר
אֲנִי רוֹצָה לִפְעֹר סֶדֶק בַּשֶׁבֶר הַסוּרִי אַפְרִיקָנִי
שֶׁאֲדָמוֹת יָזוּזוּ כָּךְ שֶׁלֹּא נִזְכֹּר הֵיכָן הָיוּ קֹדֶם
וְהַמִּנְהָרָה תִּתְמוֹטֵט לְתוֹךְ עַצְמָה וְהָעֻבָּרִים יִמָחֲצוּ
לְדָפְנוֹתֶיהָ בְּעַלִּיזוּת
וְנַגִּיד שֶׁכָּךְ הָיָה תָּמִיד
כֻּלָּנוּ נִהְיֶה צְלִי קֻרְקְבָנִים מְתַקְתַּק
שֶׁנִּתַּק מֵעַצְמוֹ

,

מעבר לפינה: עליונים ותחתונים / אריאל להמן

תגיות: , ,

11 תגובות »

  1. שיר מטורף ונהדר. אני מרגישה בחברה טובה. :)

  2. חכם, מצחיק, מטריד ומעורר מחשבה.

  3. עם טעמים כאלה אפשר להסכים להתבשל.

  4. לאסנת ולעורכים!
    כותרת הגליון- מנהרת האהבה, אמנם מבטיחה.. והשיר סוריאליסטי לעילא ולעילא ואעפ”י כן אותי הוא מעצבן:
    בכדי לחפור מנהרת אהבה שתחבר ביניכם ולגדל בה עוברים עליזים (שיחיו?), מה עניין צלי הקורקבנים המתקתק להיסטוריה, ארכיאולוגיה, טלוויזיה ושאר ממצאים שהותקו וניתקו מעצמם ומימי ביה”ס, חינוך ותקשורת?
    נדמה לי שהתבשיל הקדיח מעודף תבלינים, חבל!

  5. וואו! מדהים! מלא השראה ויופי נורא! איזה כיף לקרוא!

  6. לא הבנתי אף מילה

  7. נקרא לי כמו רצף תודעה.

    מעניין, עם זאת אני נוטה להצטרף
    לשורה האחרונה: “נדמה לי שהתבשיל הקדיח מעודף תבלינים…”
    בתגובתה של רוחה שפירא.

    תודה
    זיוה

  8. עד לעברים הנמחצים נהניתי.
    אהבה חוצת גבולות ?

  9. גם אני נהניתי עד לעוברים הנמחצים :)

  10. אני חושב שהבינותי את השיר: זו כמיהה לשלום עם השכנים שלנו העוינים אותנו מסביב. הם חופרים מנהרות טרור, היא רוצה לחפור מנהרת אהבה. אנו עם עתיק, גם הקופטים צאצאי עם עתיק, וראה הפירמידות והליופוליס. על פניו זה מעשה אהבה בין שתי בטנים צמודות זו אל זו, קורקבן אל קורקבן יביע אומר.
    תחילה חשבתי שהמחברת צמחונית, והקניבליזם הוא להגעיל. אבל אם העוברים ניזונים מיונים צלויות – אז לגמרי אין כאן נטייה צמחונית.
    המחברת רוצה סדר-גיאוגרפי חדש של המזרח התיכון, בלי השבר הסורי-אפריקני המפריד ומהווה חיץ, למחוק את ההיסטוריה של האיבה, ולהתחיל עם תקוות גדולות great expectations, על פי שם הרומן של צ’ארלס דיקנס. לכאן מתאים גם הרצון למחוק את ההיסטוריה והארכיאולוגיה והוויכוחים מי היה כאן קודם. לכאורה אוטופיה.
    הימחצות “העוברים העליזים” בין כתלי מנהרת האהבה הזאת “המתמוטטת אל תוך עצמה” סותר את המבנה האוטופי – כי זה שיר אירוני המודע לעצמו.
    עד כאן.

  11. פרוע לגמרי. קצת ילדי אבל רק מלמעלה. מלא שמחת חיים ואהבה.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.