עליונים ותחתונים / אריאל להמן  

בהעדרך

איך יכולת לכתוב לי שכיביתי את האש בנשמתך? מה שיש לך אלי זאת אש תמיד, לא? אתה תאהב אותי לעולם, נכון? עד נשמת אפך האחרונה. ובגלגול הבא ניפגש שוב. לנצח, לנצח, לנצח.

אתה מפליג בפורטוגל ואני מתגעגעת אליך בהרצליה.

קל לאהוב אהבה מוחלטת מרחוק. כשאנחנו נפגשים המציאות שמה רגל על הברקס. כשאנחנו נפגשים אני זוכרת את המשפחה, את מורכבות החיים, את הפרטים. אבל בהעדרך האהבה אליך משוחררת מכבלים. בהעדרך אני יכולה להיות בתוכך ושאתה תהיה בתוכי, אני יכולה לעשות אורגיה עם כל שבעים הנשמות שהן אתה. אני יכולה לשבת בחיקך וללון בתנוך אוזנך. אני יכולה לצאת לשחייה של בוקר בעיניך ולהתכסות לפנות ערב בעפעפיך.

בהעדרך אני אוהבת ושונאת את אהובותיך בוזמנית. אני שונאת אותן כי רק אני ואין בלתי, ואני אוהבת אותן כי אני מבינה לליבן ויש לנו סוד משותף.

בהעדרך אני יכולה לעשות שלישיה איתך ועם ערן, ורביעיה איתך ועם ערן ועם דויד, וחמישיה איתך ועם ערן ועם דויד ועם אבנר ניר. הכל פתוח!

בהעדרך אנחנו גרים לבד על צלע הר וחולקים מיטה והרמון ובית זונות עם אלף איש.

כשאתה לא כאן הכל אפשרי.

ועדיין אני רוצה שתחזור.

כשתחזור, מלים מגומגמות ינסו לבנות גשר בין זיקוקי הדימיון למיטת הברזל של המציאות.

אולי אני אסמיק. אולי ידפוק לי הלב. אולי הגוף ילך לישון, בעיקר החלק התחתון, כדי להתגונן מפני עודף ההתרגשות.

הדימיון הוא מרחב אינסופי פתוח. החיים הם מערכת מסועפת של דרכים, צמתים וגדרות.

תעיף מבט אל מעבר לגדר.

בשביל המוליך אל היער פוסע לאיטו גבר מתולתל שעיניו מבוגרות, ואשה בהירה אוחזת בידו.

בהעדרך השבילים קורצים, הגבולות פתוחים וכל הדרכים מזדהרות.

ועדיין אני רוצה שתחזור.

,

עזוב אותי מקרמים

לְפָחוֹת פֹּה
עֲזֹב אוֹתִי מֵרֵיחַ בְּתוּלוֹת וְסִגָּלִיוֹת
עֲזֹב שְׁמָנִים, מוּסִים, תְּמִסּוֹת
לֹא צָרִיךְ לְהַשְׁקוֹת אֶת יַעַר הַגֶּשֶׁם

קַבֵּל אוֹתִי כְּמוֹת שֶׁזֶּה:

תְּאֵנִים מְבַעְבְּעוֹת עַד לְהִתְפַּקֵּעַ
צוּף רֶגַע לִפְנֵי שֶׁמַּרְקִיב
גַּרְגְּרֵי רִמּוֹן עַל סַף תְּסִיסָה
מְעָרָה שֶׁלֹא נִתַּן לְעָרוֹתָהּ

וְאִם לֹא תוּכַל לַעֲמֹד בְּכָךְ יַקִּירִי
חֲפֵּשׂ לְךָ מַרְיוֹנֶטָּה
בְּרֵיחַ אֵיקָלִיפְּטוּס

,

מעבר לפינה: לי עברון-ועקנין

תגיות: , , ,

16 תגובות »

  1. אחרי שקוראים את הראשון והגרון נשאר בחוץ
    קוראים את השני ומחייכים
    מעניין השילוב. :)

  2. איזו פתיחת דלת אל הפנים הכמוס, אהבתי מאוד את הסיפור.שיר הראשון ועוד יותר את השיר השני

  3. מצוין. משובח. נפלא!

  4. אהבתי

  5. השיר תוסס (תרתי משמע) כל כך ומדיף ריחות – חי כל כך.

  6. אהבתי את הסיכום התמציתי והמדויק של הזוגיות: כשהוא לא נמצא, הכל אפשרי – ובכל זאת היא רוצה שיחזור אל המקום הזה שבו האגדות נמוגות אל תוך המציאות. ובעיניי, ה”קבל אותי כמו שזה” שבשיר גם כן קשור לאותו עניין.

  7. ערבוביה סבוכה של רגשות בנפש תאווה בשיר הראשון
    והמשך טבעי שמחזק הכל , קיים בשיר השני

  8. אין עליונים בלא תחתונים. קשר הדוק בין הרצוי והמצוי בונים עולם שנוח יותר לחיות בו.
    לא מצאתי את הקשר בין שני הקטעים אבל מכיוון שהם מובאים בצוותא אני מנסה להבין את הסיבה להופעתם ביחד.

  9. גם אני אהבתי בעיקר את הראשון, כנות וכשרון

  10. בכלכך הרבה טעמים את יודעת לשיר.
    נ ה ד ר :) )

  11. יפה, הן קטע הפרוזה, ויותר ממנו השיר.

  12. קראתי, אהבתי,
    נזכרתי שיש נשמה
    עמוקה וטובה
    בסבך העכירות והסערה

  13. יפים שני הקטעים, אהבתי. בראשון את האהבה הטוטלית, (” וללון בתנוך אוזנך”- נהדר!)והמקורית. הרבה מוצאים את האהובה שכמעט מתה כשאהובה איננו, ופה היא חיה ותוססת והכל אפשרי.
    השיר עסיסי, תרתי משמע! ועם מסר חזק בעידן הפלסטיק.

  14. ואני נהנתי פה כלכך שלא ידעתי מאיפה לפתוח את תאור ההנאה –
    מ ה בהעדרך השיכלי לעומת עזוב אותי בתחתונים
    מ ה איך תארת את השלב ההוא (של הסדין ההוא, אפרופו) של הגברים הבלתי ניתנים להמשגה, ו וולונטרית, כמובן (כמה ו ו ו)

    או מ הראשון שעינג, צליל המילים. כשהן מספרות סיפור או כשהן מרביצות שיר וגומרות אותו בטוּס. פשוט.

  15. מעולה!

  16. מצויין.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.