חוסרים / אסנת איטה סקובלינסקי
אֵין לִי לֶסֶת בֵּין הַלֶּחִי לַצַּוָּאר
רַק גַבְשׁוּשִׁיוֹת בְּלִיעָה
אֵין לִי צְלָעוֹת בֵּין הַצַּוָּאר לַלֵּב
רַק בַּלּוּטוֹת חָלָב
אֵין לִי טַבּוּר בֵּין הַבֶּטֶן לָרֶחֶם
אֵין לִי זֶהוּת בֵּין הַתְּעוּדָה לְעַצְמִי
לִרְאָיָה: בִּטּוּחַ לְאוּמִי
שׁוֹלֵחַ לִי מִכְתָּבִים דֶּרֶךְ אִמִּי
,
נהדר!!!!
הוציאו לי את המילים מהפה: נהדר!!! פנטסטי!
“אין לי זהות בין התעודה לעצמי.” רק בשביל זה היה שווה. בתור מי שהביטוח הלאומי שלל את תושבותו אני בהחלט יכול להזדהות.
שיר שעובר לקורא דרך הבטן, ממש טוב.
מעולה!!
גדול…
פואנטה צולבת. נהניתי ממנה מאוד
לאחר הבלבול בזהות
המעוצב כה יפה:)
אוהב את זה
מדהים שהחוסר הופך לזהות.
אגב, קל להזדהות
חייכתי , מאוזן עד אוזן .
מקסים .
מקסים! בלבול זהות שמתחיל עמום והופך לקונקרטי ביותר 🙂
בין כל מה שאין לך, דבר אחד ברור שיש – כישרון למלים
יופי של שיר
שיר מצויין, מפליא בהגדרותיו המדויקות לגבי מה שקיים ומה שנעלם: הפה, הלב, האוויר לנשמה. לא פלא שנשארת רק ציניות מבודחת…
חזק וקשה