היעלמות / מעין כהן  

לְהֵעָלֵם עַד שֶׁהַפַּחַד מַגִּיעַ
כְּמוֹ כֶּלֶב שְׁמִירָה
מֵעִיר אוֹתי לֹא לְהִבָּלֵעַ
לֹא לְהִכָּנֵעַ לַהֲמֻלָּה הַיּוֹמְיוֹמִית שֶׁלְךָ
לְהַמְשִׁיךְ וְלִשְׁזֹר עוֹלָם בִּשְׁתִי וָעֵרֶב

,

מעבר לפינה: אילמה ראקוזה

תגיות: , ,

5 תגובות »

  1. יש לי בעיה עם השיר הזה. אני מזהה בו חוסר הגינות בתחביר. מציע למחבר/ת לחזור ולכתוב אותו הפעם כטקסט לא שירי, בנוסח מה רציתי להגיד, למה התכוונתי? ואז לחזור ולכתוב אותו כשיר. זוהי טכניקה מעולה לזיהוי בעיות נהירות.

  2. איזה יופי – “להעלם עד שהפחד מגיע כמו כלב שמירה” משפט אחד, דימוי אחד, ארצי, מוחשי מלא עוצמה, כאב ומסתורין שמצליח להעיף אותך לאלף כיוונים.

  3. מעין,
    שיר חזק.
    אגב, מעניין אותי לדעת איך את נעלמת לפני שהפחד מגיע? ואיזה רגש נמצא לפני שמגיע הרגש של הפחד? אבל אולי זה נושא לשיר אחר.

  4. אני חשבתי שרוצים להיעלם , בגלל הפחד ….
    ואותך הפחד מעיר …
    הסתכלות מעניינת .

  5. אני מבינה את זה מעצמי. לא להיבלע בתוך היחסים בתוך הזולת. ומצד שני נעלמים כי כך יודעים.. כי אוהבים. והפחד מעיר לשים לב. אמנם אולי התכוונת למשהו אחר.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.