Sighting / ענבל שפריר  

כִּנְקֻדָּה בַּכֶּתֶם הַעִוֵּר הוֹפַעְתָּ עַל פְּנֵי הָרְחוֹב
צָפִיתִי בְּךָ בְּעוֹדְךָ לוֹגֵם מִכּוֹס הַקָּפֶה הַקְּנוּיָה
וְאֹדֶם הִתְפַּשֵּׁט בְּגוּפִי כְּאוֹמֵר לִי לַעֲצוֹר וְלַחְשֹׁב
אֲבָל אַתָּה עוֹלֶה עַל מוֹנִית שֶׁעָבְרָה וְנֶעֱלַם כְּלֹא הָיָה

בִּנְשִׁימוֹת מְהִירוֹת אֲנִי עוֹלָה בַּמַּדְרֵגוֹת
מְחַפֶּשֶּׂת אֶת הַדֶּלֶת הַנְּכוֹנָה
אִם אֲנִי לֹא טוֹעָה, הַקּוֹמָה הָאַחֲרוֹנָה
פַּעַם הָיוּ קוֹרְאִים לְזֶה הִיסְטֶרְיָה

מָצָאתִי זָוִית רְאִיָּה חֲדָשָׁה, עַל סַפְסָל בַּשְּׂדֵרָה
בַּמְּקוֹמוֹת הַמֻּכָּרִים אַתָּה כְּבָר לֹא בַּנִּמְצָא
אֲנִי שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת מְחֻבָּקִים בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל שִׂיחָה
וְהִנֵּה אַתָּה מוּלי אוֹחֵז בָּה

,

מעבר לפינה: סלי מצוינים

תגיות: , ,

16 תגובות »

  1. תמונה משכנעת, משורטטת יפה, של חוויה מוכרת כואבת…

  2. שיר בעייתי. זקוק לעבודה נוספת. נראה לי שהפרסום שלו מוקדם מדי.

  3. השיר אולי לא מושלם, אבל בשביל צמד המילים “קולות מחובקים” היה שווה.
    אימצתי!

  4. “אני שומעת קולות מחובקים..” אכן אפשר לשמוע את קצב הנשימה, בגוף וברוח.
    שיר אמיתי וחזק!
    רוחה שפירא

  5. אהבתי את הבית השני ובמיוחד את הקומה האחרונה שפעם קראו לזה היסטריה.

  6. השיר מעביר היטב את התחושה הזו של “פגישה, חצי פגישה”. אהבתי את ההומור “אם אני לא טועה, הקומה האחרונה – פעם היו קוראים לזה הסטריה” – אני יכולה להרגיש את הרעד בידיים המסובבות את המפתח…

  7. הזדהתי מאד עם התחושת ההלם לראות אהוב שכבר לא ביחד אתו, אבל עדיין אהוב. השיר לא בוסר בעיני אלא בעל אכות רעננה ולא משוייפת עד זרא..

  8. אני מאוד אוהב את השיר, אני לא אוהב את השורה האחרונה שלו.
    פיניש יותר מהודק היה מוסיף לו המון.

  9. מסכימה בדיוק עם התגובה שמעלי (תומרץ).

    וחוץ מזה, מאוד הזהיתי עם הרגש שבשיר, עם הצביטה.

    אה, וגם אהבתי את הציניות:
    אִם אֲנִי לֹא טוֹעָה, הַקּוֹמָה הָאַחֲרוֹנָה
    פַּעַם הָיוּ קוֹרְאִים לְזֶה הִיסְטֶרְיָה

  10. דרך אגב, התגובה שמעל (אונילי) זו אני :)

  11. השיר כתוב מושך, הסיטואציה מוצגת בצורה מוחשית ולא צפויה עד – לשורה האחרונה. אכן, סיום שמסיט את השיר לבנלי. חבל.

  12. שיר רענן, לא שופך קרביים, אך יש בו יותר מקורטוב כאב…אך מתואר במין קלות אלגנטית, מילים יפות, בעיקר הקולות המחובקים, שבהם אכן היה השיר צריך להסתיים.העובדה המוגמרת כבר ברורה מן הקטע בראשון, ואינה זקוקה לסגירה בבית האחרון.

  13. כִּנְקֻדָּה בַּכֶּתֶם הַעִוֵּר הוֹפַעְתָּ עַל פְּנֵי הָרְחוֹב
    צָפִיתִי בְּךָ בְּעוֹדְךָ לוֹגֵם מִכּוֹס הַקָּפֶה הַקְּנוּיָה.
    אֹדֶם הִתְפַּשֵּׁט בְּגוּפִי כְּאוֹמֵר לִי לַעֲצוֹר וְלַחְשֹׁב
    אֲבָל אַתָּה עוֹלֶה עַל מוֹנִית שֶׁעָבְרָה וְנֶעֱלַם כְּלֹא הָיָה
    אֲנִי שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת מְחֻבָּקִים בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל שִׂיחָה.

    עבורי, זה השיר
    וכך הוא נפלא.

    תודה
    זיוה

  14. גם אני הייתי מבינה את כל ההתרגשויות וההתרחשויות
    מארבעת השורות הראשונות
    מעט שמחזיק את המרובה

  15. אכן… החברים שמעלי מעלים תהיה חשובה, שיש בה יותר לחומרה ולא לקולה.
    הצדק עימם!

    אולי עוד שורה אחרי האחרונה הייתה מוסיפה נופך של תבונה נשית. אבל אין לשכוח שמדובר בשיר קצר על מילי שנייה בודדה באותו מבט מהורהר ופזרני שהפך ממוקד בו בשנייה אי שם בשורה האחרונה.

    סליחה על החפירה.

  16. אחד שכתבתי לפני שנים

    שמעון אמרו לך פעם שאתה מכוער?
    איך שאתה נשפך, סמיך על המיטה.
    וכמו במשגל טאנטרי, אתה פשוט לא מפסיק.
    אני כבר הלכתי, אחרי מקלחת קרה.
    ואתה שרוע. נטול חיים. על הסדין הלבן, מפריח עשן.
    שפתיים אדומות דם, מוצצות את טיפת האינטלקט האחרון במוחי.
    אפילו את שמי לא זוכר. מאריך במילים, תיאורים, ביאורים
    לסטאטוס עצוב ומנוכר שמעולם לא חווית.
    שמעון !!! אולי חשבת? שבמרחק אספרסו כפול מימך יושבת אחת,
    שהתמורה היחידה בחייה, היא שמלה קיצית לבנה שמושכת מבט, גונבת
    שנייה.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.