שקיעה / ת. נשייה  

שִׁכְכַת הַלֶּהָבָה.
עוֹד מְעַט יִשָּׁאֵר רַק
פַּס צַר שֶׁל אוֹר.
מִדֹּק הַזִּכָּרוֹן יַעֲלוּ
בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל
חֶזְיוֹנוֹת יְמֵי אָבִיב נְעִימִים
וְשָׂדוֹת פּוֹרְחִים.
וַדַּאי שֶׁלֹּא הַעֲרָבוֹת
הַצְּחִיחוֹת,
שֶׁנֶּחְרְכוּ עַד כְּלָיָה
בַּשֶּׁמֶש הַבּוֹגְדָנִית.

,

מעבר לפינה: פרספקטיבת האור / אנדריאה פיין

תגיות: , ,

6 תגובות »

  1. זה יפה ונכון, וגם מנחם במידת-מה: הערבות הצחיחות נוטות להישכח. יפים בעיניי דימויי השקיעה, האביב, האש והמדבר, ומשחק המלים של שככה/שכחה, ואולי גם נשייה.

  2. כל כך מדויק התיאור, חד ומדויק.

  3. מאוד יפה. אני לוקחת את זה כסוג של תפילה כי לגבי לא תמיד ודאי כל כך:
    וַדַּאי שֶׁלֹּא הַעֲרָבוֹת

    בחשכת הליל לפעמים עולות דווקא הערבות…

  4. “עוד מעט ישאר רק פס צר של אור” משפט שמכיל בתוכו..רגע של המתנה מצמררת, של ציפיה,לקראת..תחושה של סוף, מעבר.
    אהבתי!

  5. שקיעה ולהבה הם צירוף מוכר, אבל הפס הצר – וההמשך – מקוריים למדי.

  6. יופי של שיר
    כשקוראים ‘מחשכת הליל’… התחושה המידית -צמרמורת .
    אך כאן יש הפתעה …חזיונות נעימים .
    מקסים .

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.