פרספקטיבת האור / אנדריאה פיין
לוסיו היקר:
לדבר אתך זה לפגוש מחדש את משמעות הדברים.
היום אני פה, מחר אני שם, זה אותו הדבר, בעצם, אחרי הכול אותה שמש מלטפת ומנשקת אותנו כל יום.
הגורל בנוי מראש או נרקם לאט לאט עם השנים החולפות באיטיות?
אתמול התעוררתי באיסטנבול… עם שמש קיצית שלוחצת על שני צידי הראש שלי.
הרעש של המאוורר בתקרה כנראה לפעמים מסובב חלק מהעור שבגופי.
אני גרה שמה, כמו שאתה יודע בדירת חדר עם סדינים לבנים.
התינוק… התינוק שלי רגוע הפעם.
אני קמה עם המועקה התמידית, לבד ומודאגת כמו שאתה הכרת אותי.
לא… לא… אל תתנצל, עשית מה שיכולת והכל בסדר בינינו.
חסד הוא אדם רך מבפנים, שזוף וקשה מבחוץ.
כמו שאמרתי לך, אני קמה היום כמו כל בוקר, ביצה מקושקשת עם גבינה מלוחה שמרככת את חלל הפה ונמסה לאט, זאת המצאה תורכית מלפני עשרות שנים.
בשוק המרכזי, בעיר העתיקה, דווקא שם ראיתי פעם ראשונה את הסימן שעליו סיפרתי לך במכתב הקודם: קלף עם מספר שתים עשרה ומלך הפוך.
חזרתי הביתה נרגשת, מפוצצת במחשבות שעוד לא נשמעו.
חיפשתי את השמלה האדומה שלי שהייתה תלויה על החבל, נגד העין הרע ובכיתי בכיתי עד שהתייבשתי.
לפתע השמש הפכה לירח, נגשתי לחלון בעקבות האור….
כולם היו שם, חסד ואחותו שינה ובתה בת העשר וההורים שלהם.
ראיתי אותם, התבוננתי לאט.
הם לא ראו ולא הרגישו אותי.
אז הבנתי באופן מוחלט שאני לא חלק בחייו. בכיתי… בכיתי עד שהתייבשתי.
אין מה לעשות לוסיו, החיים מפרידים בינינו, החיים מפגישים אותנו.
הפעם ראיתי את הקלף עם המספר שתים עשרה והמלך ההפוך בשמים… שמים מוארים וחשוכים.
שום דבר לא הלך לאיבוד.
חכה לי
מירנה
,
מסתורי אפל בעל ניחוח עתיק משובח ומסקרן
אהבתי!
“לפתע השמש הפכה לירח” משפט מקסים שאוצר בתוכו את טעם ההחמצה הקושי בניצול אור גדול ומסנוור והקסם בתובנה שאפשר להיות מובל על ידי אור אחר רך ומפתה.
“שמים מוארים וחשוכים” לכאורה משפט בלתי אפשרי אבל כל כך ציורי ומשכנע.
אהבתי.
כל כך מחכה להמשך… אי אפשר לתאר חסד בצורה יותר מדויקת..ישר כח
בכיתי בכיתי עד שהתייבשתי.אין מה לעשות. שמים מוארים וחשוכים. טקסט נפלא.מאד נגע ללבי.
טקסט מאוד יפה, נקי.
משפט מאוד יפה:
לפתע השמש הפכה לירח, נגשתי לחלון בעקבות האור….
בגלל ההפתעה של הכותבת, עד כדי כך הייתה שקועה, ובגלל הראייה של האור דווקא בלילה, או בשעת דמדומים. בכל אופו ראיית האור הזאת אופטימית, מנחמת. למרות המסקנה העצובה בהמשך.
אפרת, רחל, שירלי, יהודית, לוסי..תודה על האופן בו התיחסתן;
מעורר ומעודד לקראת לידות חדשות!
נקרא כמו מכתב אהבה מתוך רומן. העם דורש המשך!
המילים המובנות וגם אלו שלא ממשיכות להתנגן ולהדהד. יש משהו מזמין ומפתה בהצצה הזו לנפש. כמה כוח יש למילה- בזכות מה שהיא מייצגת וגם בזכות האסוציאציות וההקשרים שהיא יוצרת בתוכי.
אנדריאה- נראה לי שזו תחילתה (או המשכה) של ידידות מולאה בינך ובין כוחה של המילה הכתובה. זה כניראה עוד כלי בארגז הכלים הענק שלך. תמשיכי לבדוק זאת… ואנו נמשיך להנות…. באהבה…
תמונה שצוירה בידי אמן . ‘חתיכת חיים’
אהבתי כל מילה .
אפשר להמשיך בבקשה ?