את היית / מעין מאיר  

אַת הָיִית בַּת תֵּשַׁע וַאֲנִי הָיִיתִי בַּת אַחַת עֶשְׂרֶה
בַּשָּׁנָה שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים,
הָיְתָה הַמִּלְחָמָה וְ
הַהוֹרִים שֶׁלִי נִפְרְדוּ וְ
עָזַבְנוּ לַקִּבּוּץ הַמְּגֻבָּע.
עוֹד לֹא נִפְגַּשְׁנוּ אָז אֲבָל אָהַבְנוּ כִּילָדוֹת
הַבּוֹחֲנוֹת בְּבוּשָׁה תְּמוּנוֹת עֵירֹם בְּלוּחַ שָׁנָה מָרוּט.

בַּשָּׁנָה הַהִיא סַבָּא שֶׁלָך
מֵת בִּשְׁנָתוֹ וַאֲנִי
אֶת הַיְּרִידָה הֲכִי גְּדוֹלָה רָכַבְתִּי בְּלִיָדַיִם
עַד שֶׁגֹּרַר עוֹרִי עַל הָאַסְפַלְט.

שֶׁבַע שָׁנִים רָעוֹת אַחַר כָּךְ אֲנִי
מְסַמֶּנֶת תִּזְכֹּרֶת נוֹסֶפֶת.
הַיּוֹם נִתְוַדַּעְתִּי אֵלָיִךְ: אַת הִיא
אֲחוֹתִי שֶׁנֻשְּׁקָה בִּידֵי הָאַסְפַלְט,
מְשֻׂרְטֶטֶת צַלָּקוֹת אֵינְספוֹר.

וְלָכֵן בַּבֹּקֶר מָעַדְתִּי
בִּקְצֵה הַדְּרַגְנוֹעַ הָעוֹלֶה.
עוֹר בִּרְכִּי רֻטַּשׁ עַל הַמְּסִלּוֹת: צָלֶּקֶת
תִּוָּסֵף לְכָל מַה שֶׁשֹּרַט
בְּסִימַנִים בְּרִבּוּעֵי עוֹרִי.
פָּרַשְׂתִּי הַלּוּחוֹת לְפָנַיִךְ לְעֵת עֶרֶב
וְאַת פָּרַשְׂתְּ אֶת לֵילוֹתַיִךְ
הַעֵרִים כְּכוֹכְבִיוֹת בְּשׁוּלֵי דַּף.
,

מעבר לפינה: דורית נחמיאס

תגיות: , ,

17 תגובות »

  1. את תמיד מוצאת את הנקודות הרכות בתוך הדברים הקשים. את רואה את הדברים כמו שצריך, כלומר, רואה אותם אחרת מכולם. נפלא לקרוא אותך שוב.. ומתגעגעת גם אליך ממש.

  2. פיסות חיים מוחשיות. איזה יופי.

  3. בכל שריטה וחבורה יש משהו
    מעבר
    מבפנים
    קריאה מרטיטה

  4. מאוד מאוד יפה עם הרבה ליריות בתוך פרטי היום היום.

  5. מ צו ין.

  6. דיוק חד כסכין מסתובבת. שיר מעולה.

  7. שיר מרגש מאד.

  8. תודה לכל המגיבים. אתם מרגשים אותי מאוד.

  9. מדהים לחוש אותך ואת אוצרותיך גם כשאת רחוקה וחסרה כ”כ.
    את מרתקת כל פעם מחדש.
    אוהבים אותך המון

  10. מעיני,
    אַת הָיִית בַּת אַחַת עֶשְׂרֶה וַאֲנִי הָיִיתִי בן שלושים ושבע
    בַּשָּׁנָה שבה החלה מִּלְחמת שֶׁבַע השָׁנִים הרָעוֹת של כָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים
    שאת מניחה לפתחי
    אצלי הוכרזה אז שביתת הנשק הגדולה.
    והחל השלום המתיש, רב הקורבנות.
    היית לעולָה?
    מתי ניפגש?
    (אחבוש את עוֹר בִּרְכך שרֻטַּשׁ?)
    _ _
    /
    /
    |
    O
    _ /_

  11. מצמרר ונעים ביחד.

    שיר שהוא חוויה.

    אוהבת.

  12. זה שיר שקוראים לאט… מגלגלים את המילים על העיניים והלשון.
    אפשר לטעום בקריאה את הזיעה הילדותית שמדיפים הזכרונות.
    תודה!

  13. שיר מקסים. בייחוד הבית האחרון

  14. אהבתי מאוד את השיר, יש לך את זה

  15. יופי מדהים. תודה רבה.

  16. יופי של שיר. מעורר את כאב האספלט לצד התקווה שנמצאה לה נפש תאומה ואולי בזכות השיתוף יכאב קצת פחות. שתי השורות האחרונות נהדרות וקראתי אותן שוב ושוב.

  17. מים רבים (ומלחמות לרוב) לא יוכלו לכבות את האהבה.
    שיר נפלא, מרגש מאוד. יש תקווה…

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.