בפינות הגן / רז סופר  

יְצוּרֵי הַפֶּרֶא מִסְתַּתּרִים בְּפִנוֹת הַגַּן
הַזָּנָב שֶׁלִי קָטָן
עָצוּב וּמְפֻתָּל
כְּדֵי לָתֵת פֹּה שְׁאָגָה
אֲנִי צָרִיךְ לַחְצֹב בַּקִּיר
אֲבָל יֵשׁ לִי רַק כַּפִּית.

הַכְּלָבִים הִשְׁתַּחְרְרוּ וּבָרְחוּ.
הֵם יַחְזְרוּ עִם שַׁחַר
פְּצוּעִים וּרְעֵבִים
רֵיחַ טָרִי יִנְטוֹף מִשִּׁנֵיהֶם.

,

מעבר לפינה: בחלום / מיקי הראל

תגיות: , ,

13 תגובות »

  1. ‘אבל יש לי רק כפית’. מקסים.

  2. בחומות של תשוקה, השתחררו כך מכלא, חצבו מנהרה באמצעותצ כפית…
    שיר מסתורי ונהדר

  3. פחדים מיצורי הפרא הפנימיים
    בפינות הגן/ בפינות העצמי
    כשבאוויר ריחות של תשוקה

    בעיצוב טוב
    של התחושות
    באופן פלסטי.

    נהניתי לקרוא
    זיוה

  4. ממש אפשר לחוש בחשכת הגן מהשיר הזה. אפוף מסתורין וקודר.
    נדמה לי שתחת למלים מדובר בסודות אפלים שההתמודדות איתן היא קשה והדחקתן בלתי-אפשרית ובפוטנציאל קיים אך לא ממומש – הבית הראשון מלא אותי עצב אחרי שקראתי אותו מספר פעמים.

  5. מעורר חמלה היצור חסר המגן

  6. דימויים חזקים ושיר מכמיר לב.
    יצור קטן עם כפית קטנה, איפה אמא שתשמור עליך מפני הכלבים ויצורי הפרא?

  7. “הזנב שלי קטן” מקסים.
    יודעי גרמנית ודאי מבינים למה הכוונה.
    קולו האילם של הדובר, צעקתו הבלתי נשמעת, התחינה הזאת לאהבה מתמצקים בכפית. שיר יפהפה.

  8. איזה יופי! מצטרפת לתשבחות!

  9. רז, גם אני אוהב את השיר.

  10. מעורר אמפטיה. קולו של הזנב הקטן העצוב והמפותל נשמע היטב, למרות שיש לו רק כפית “כדי לתת פה שאגה”. שיר מאוד מזמין.

  11. מונולוג נוגע ללב של היצור הקטן (במיוחד בבית הראשון). אמנם רק זנבו מתואר, אבל דרכו אפשר לבנות בדמיון תמונה מלאה של חיה קטנה, נפחדת ומתוסכלת – ויחד עם זאת אני לא בטוחה שבאמת מדובר (רק) על חיה קטנה כזאת.

  12. חוסר אונים משווע בבית הראשון
    את חלקו השני , לא הצלחתי לפענח , לצערי .

  13. האם מדובר בגנופוביה? או שרק אני מפרשת זאת כך?
    שבה וקוראת ומגלה בו רבדים נוספים.
    אהבתי את הדימויים והעומק.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.