במחלקה / זיוה גל  

בַּמַּחְלָקָה,
מִתְנוֹסֶסֶת הַזְמָנָה
לִתְּפִיסָה קוֹגְנִיטִיבִית:
“הַבֵּט בָּרִשּׁוּם”.

אַתָּה מַבְחִין בַּזְּקֵנָה
מִתְבַּלְבֵּל,
מִתְרַכֵּז מֵחָדָשׁ,
וְאוֹחֵז בַּצְּעִירָה.

תָּפַסְתָּ אֶת הַחֲלֻקָּה.
לֹא תָּפַסְתָּ.

כְּשָׁהֵן יוֹצְאוֹת מִן הַתְּמוּנָה
אַתָּה שׁוּב מִתְבַּלְבֵּל:
מֵחַד, וָלָד שֶׁנִשְׁמַט

וּמֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן הַסָּמוּךְ
נֵעוֹרָה פְּתִיחָה לְחַיִּים,
וְצִירִים לָהּ -
לִקְרַאת.
,

מעבר לפינה: גורל / חיימה דבלוס

תגיות: , ,

19 תגובות »

  1. זקנה מול צעירה, זיקנה מול לידה – והכול במחלקה אחת בבית חולים. יפה תיארת את המורכבות הזו ממנה שזורה רקמת חיינו. אהבתי!

  2. אהבתי את המפגש בין האשליה האופטית המפורסמת (של הזקנה והצעירה) לבין דינמיקה הרבה יותר ‘ממשית’ של חיים ומוות – אבל במשמעות דומה.

  3. זיוה שלום,
    השיר מקסים!
    אהבתי את הכריכה של כל ניגודי החיים הללו בתוך מחלקה אחת צפופה ומבלבלת, ובעיקר אהבתי את הערבוב בין הניגודים לבין יכולת הבחירה ולבין הבלבול והאשליה. האם אנו שולטים בחיים או שמא הם ששולטים בנו? האם אנו בכלל מסוגלים להבחין במיקומנו או מיקומם של אחרים על ציר החיים המתגלגלים…
    למדתי 3 שנים פילוסופיה והנה הכית בי כ”כ חזק. כל כך מדוייק. כל כך עמוק.
    כתיבך יפה ומרתקת.
    ריגשת אותי.
    תודה!

  4. סמיכות החיים והמוות, לידה וכשלון, הכל כאן, במקום אחד, מתערבבים עצב ושימחה, מבלבלים. אולי נשאר רק להיות משוררת, ולומר את מה שלא ניתן לומר במילים.

  5. תפארת המהות בת האלמוות תוהה לנצח את פשר תפיסתו הלקויה של האדם את המציאות המהותית שלו , שמעבר ללידה ומוות , בגלל הזדהות יתר עם תרחישי ההתבלות הנדחסים בגוף הצועד בשביל המוליך אל הזיקנה והמוות.

    שיר נהדר ומלא עוצמה , מכניס אותי לטרנס שוטטות מטורפת כאחוז תזזית לאורכו של מסדרון לבן עם קירות לבנים והמון כותנה לבנה מתרוצצת בהמולה שקטה צרחנית , והמון דלתות לבנות משני הצדדים , ושם ןלד מת , וכאן זקנים גוססים , ושם תינוק צורח חיים…
    אחוז טירוף רץ אני במסדרון שירך , מחפש את הדלת הנפתחת לאביב…
    זיוה , שאפו לשיר חזק שככה עשה לי להרגיש…

  6. זיוה,
    כל אלה שהגיבו לפניי, אמרו הכל.
    אכן, מוות וחיים ביד הלשון.של המשוררת.ואת כאן בשפה ייחודית לך,במצלמה רגישה,מחדדת לנו ראות,של ריאליטי,של מציאות שהיא יומיומית.אהבתי מאוד,יפה !!

  7. שיר חכם ומרגש

  8. זיוה יקרה,

    בַּמַּחְלָקָה,
    מִתְנוֹסֶסֶת הַזְמָנָה
    לִתְּפִיסָה קוֹגְנִיטִיבִית:
    “הַבֵּט בָּרִשּׁוּם”.

    ועל כך נאמר, הצלחת לתפוס בעין מצלמה חיים ומוות.
    מחד זיקנה ומאידך לידה הן מציאות יומיות בחיי בית חולים.
    כתוב יפה ועוצמתי כדרכך בקודש.

    תודה,
    לולה

  9. את כזו נהדרת!

    אכן הזמנה לתפיסה קוגניטיבית… תעתועי ראיה…
    השיר כמו הרישום המפורסם שבו רואים לרגע אישה זקנה ולרגע צעירה,
    ובכל פעם שמצליחים לתפוס/לראות אחת מהן – השניה צצה ועולה, ולא ניתן לתפוס את שתיהן.

    כך גם החיים, כמעט בלתי אפשרי לתפוס את הקלות שבה נוצרים חיים ומאידך הקלות שבה הם דועכים…

    והכל במסגרת של מחלקה, שתופסת בתוכה את כל הניגודים הללו, חיים ומוות, ואולי בכלל מתוך עייני הגבר המבולבל שמחכה ללידת בנו…

    כ”כ כ”כ כיף לקרוא!

  10. זיוה שלום!
    שירך מלא בחלקים: מן הכותרת -במחלקה, דרך ההזמנה והרישום, המפרטים ומחלקים ומחברים, החלוקה בין הזקנה והצעירה לבין אתה (הצופה), התפיסה והבלבול.
    למרות ואולי בגלל התנועה הדו-סטרית שבין המוות לחיים, ההמולה הרב כיוונית של העולם ב”כאילו” (בית החולים), השיר שלם מחלקיו ויוצא אל העולם שמעבר – לקראת.
    בקריאה חוזרת של השיר מצאתי בו גם בשורה ונחמה.
    תודה על שירך ורגישותך וגם על תגובתך לשבר שלי. רוחה

  11. זיוה יקרה,

    תענוג לקרוא אותך.!

  12. בימים אלו יצא לי לצערי לבקר קרובת משפחה המסיימת את חייה בהוספיס בתל השומר, ומשם לצעוד לצידו האחר של בית החולים, אל בית היולדות, לקבל את פניה המתוקות של אחיינית חדשה. מעגל החיים והמוות אכן מתעתע כמו אותה אשליה אופטית. אהבתי במיוחד את הבית האחרון של השיר, ובעיקר את השורה הנהדרת “נעורה פתיחה לחיים”. שמחתי שהשיר מסתיים בחיים חדשים, שהסוף מבשר התחלה.

  13. עודד יקר,
    אכן, הכול במחלקה אחת
    ובחלוקה רבתית…
    תודות רבות!

    כוגן, איך כינסת עין חדה ותבונית
    למשפט ארוך אחד:)
    מאוד מודה לך!

    יריב נחמד,
    תודה לך על שאלות כה מהותיות
    שדלית מתוך השיר
    תודה רבה!

    גרא יקר,
    תודות על מה שחווית ושיתפת

    דויד לוויתן יקר,
    אין לך מושג לאיזו חוויה מוכרת
    לקחת אותי בתגובתך הפיוטית
    תודה לך:)

    עזרא יקר
    תודה מקרב לב:)

    יקיר,
    משורר ואיש יקר
    תודות רבות

    לולה יקרה,
    תודה מקרב לב

    ניצן היקרה לי,
    אין אין עלייך בקריאה לעומק
    ובכלל…

    רוחה
    שמחה ששמת לב למשחק
    בין מחלקה לחלוקה
    ומודה מאוד לקריאתך:)

    אילנה יקרה תודה!

    אריאל,
    ברוכה הבאה ותודה ששיתפת

    ושוב,

    תודות רבות לכולם/ן
    שטרחתם/ן ובאתם/ן וקראתם/ן
    והגבתם/ן. זה כלל לא מובן מאליו.

    שלכם/ן בהערכה
    זיוה

    נ.ב.
    תודה לענת ולרונן, אנשי המערכת,
    זיוה

  14. זיווה,
    השיר דיבר אלי יותר ויותר לאחר שקראתי אותו כמה פעמים, בזכות התגובות.זה שיר הגותי לירי, שאני אוהב.

  15. עקיבא,

    תודה לך:)

    זיוה

  16. יופי של שיר
    בלאגן של התחלה וסיום, צבעוני ואפרורי
    הפכים וניגודים
    והכל בקצב איטי – מהיר :)

  17. תודות רבות אחאב

    וחג שמח!

    זיוה

  18. מאוד מאוד אהבתי.
    ביחוד את הווריאנט על תפיסת המרובה..
    אלה החיים במלוא הדרם.
    שנון ומתוחכם הדילוג עם הפרטים לפינות השונות
    הנחוות פנימה. מחלקת החיים שוקקת מתמיד עם
    הסיום הנפלא שבחרת באופטימיות רבה.
    תודה.

  19. אכן מחלוקות החיים על חלוקותיהן
    ומחלקותיהן:)

    נהניתי לקרוא תגובתך קרין

    תודה רבה
    זיוה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.