כולם לחייך / אשרית ויבורסקי  

סבתי ברכה יושבת עם אמה, אביה וסבתה בחצר הבית בלודג’. על אף פניה החלקים והנטיה מלאת החן של צוארה היא נראית מבוגרת מעשרים ושלוש שנותיה. לצדה יושבים אחיה הצעירים שמחה’לה ויוסף. ארשת פניהם מרוסנת כיאה לחשיבות המעמד.

עיון מדוקדק בתמונה מעלה שסבתי תעלה לפלשתינה בתחילת שנות השלושים, תינשא, תהרה ותתאלמן בטרם ימלאו לאמי ארבעה חודשים. שמחה’לה יעלה לארץ בעקבותיה יתיישב בכורסה וישאיר לזוגתו את השאר. לדירתם בקומה השניה ברחוב ז’אן ז’ורס יהיו שלושה חדרים שמסדרון ארוך מקשר ביניהם. זוגתו השתקנית תערוך מדי שנה סדר פסח כהלכתו בחדר המרכזי ותניח לאישה הרבוץ להכות שרשים בַּבְּרוֹקָד.

על יוסף יגידו שהוא לא הספיק לצאת לפני שננעלו שם השערים, שמנוחתו עדן ושעכשיו כבר לא כואב לו כלום. ואני אבין שהוא נרדם תחת עץ תפוחים בגן שהעשב בו רך ושהשומר המחזיק במפתח נעלם.

אחרי דזבין אבא יוציאו את קופסת התמונות.

אבל לפני הכל צריך שהצלם יתקין את הלוח במצלמה, יבקש מסבתי שתטה קצת את מבטה לשמאל, יכניס את ראשו תחת כיסוי הבד השחור ויגיד,

לְחַיֵּך פְּרוֹשֶה.
,

מעבר לפינה: ניר סגל

תגיות: , , ,

26 תגובות »

  1. להביט בתצלום. צהבהב, מָהוּהַּ.
    להביט בחוטים המקשרים,
    בין הסיפין אשר בהם הזיכרון נשמט:
    רוח גדולה וחזק כסופרן מצטווח
    ואז רק שקט דק מתוח
    מופר מעת לעת כִּקְלִייַת מִנחָה
    עכשיו, הוא מייפח את זכרון גופי בחשכה.

  2. יפה מאוד ונוגע ללב.

  3. לחייך פֱּרושֶה פַּנְיֶיה. איזה יופי של דבר כתבת. הצלחת להפשיר עולם שלם. אהבתי מאד.

  4. איזה עיבוד נהדר של תמונה וזיכרון.

  5. הפעלת כאן מכונת זמן רגישה ויפה.

  6. אהבתי..

  7. זה בכל פעם עוד יותר יפה
    נפתח בקפלים כמו מניפה

  8. “כיאה לחשיבות המעמד” זה ההבדל בין אז להיום.
    צילום משפחתי, היה ארוע שצריך להתכונן לכבודו. ואילו היום האצבע קלה על הכפתור.
    היה אז כבוד למעמד המיוחד והיה מסר שרצו להעביר לבני המשפחה כגון מעמד כלכלי ועוד.
    איזו נוסטליה.
    אהבתי מאד את כתיבתך.

  9. עולם ומלואו.

  10. מאד אהבתי

  11. עדין, רגיש – הזלתי דמעה,- משפחה
    אוהבת
    אמא

  12. מקסים. מאוד אהבתי את המשחק עם הזמנים. ‘אישה הרבוץ’ פשוט נהדר. רוצה נורא לקרוא עוד…

  13. המסע המהיר הזה בזמן – מן התמונה אל העתיד הצפוי לה (שגם הוא כבר עבר), וחזרה לתמונה – יפה ומיוחד.

  14. אהבתי את התאורים הסוריאליסטים.
    להכות שרשים בַּבְּרוֹקָד.”
    ואת ההומור האופייני לך “יתיישב בכורסה וישאיר לזוגתו את השאר.”
    ואת דרך סיפור העבר בלשון עתיד.
    פשוט מקסים. כשרון גדול חבוי בך.
    עלי והצליחי.

  15. זכור לי
    סיפור חכם ויפה ומצחיק ועצוב

  16. מקסים ונוגע.

  17. איפה התחבאת כל הזמן הזה?
    מאיזה מגירה זה יצא?
    ומה עוד נמצא שם?
    ולמה רק את קיבלת את כל הכישרון הזה?
    עיון מדוקדק בטוקבקים מראה שכולם מחייכים (חוץ מאמא שבכתה…)

  18. התמונות האלה מדברות אלי מאוד
    בזמנו המצטלמים היו ישובים בכסאות או עומדים וארשת רצינית
    על פניהם.ןלכן הם ניראו לנו מבוגרים
    איזה צניעות היתה פעם.
    התוספת בפולנית נהדרת

  19. מקסים.מאוד אוהבת את מה שכתבת.

  20. כמה יפה.
    כתיבה נוגעת באמת, כאילו אינפורמטיבית, אבל מטיילת בחדרי הלב במן צניעות מהוססת.

  21. נפלא! יופי של תמונות את משרטטת כאן!

  22. סיבוב חיים שלם מתוך תמונה ישנה. בתמונה מסתתרים יסודותיה של מציאות שעתידה להתהוות והיא רבת דמויות ועלילות. מה שמוצג בה אינן אלא קודוקיהן של זוויות דקות שמתחילות לנוע את המרחק העצום שיקבע בין הקרניים שלהן במהלך הזמן. ובתוך כך גם מובלעת אירוניה המבוססת על בקשתו של הצלם מכולם, לחייך, בה בשעה שצפויים להם במהלך התרחקותן של קרני הזוויות חיים מלאי קושי וצער.
    כל זה מסופר מנקודת מבטה של בת משפחה צעירה, בלשון מלאת חן וחסד ורחמים. יפה מאד.

  23. מי שמיש
    זה יפה מאוד ,למרות שזה פולני , ( שזה גם חצי ממה שאני),זה לקח אותי לעןלם איטלקי אולי בהשפעה סרטים שראיתי גם משם.אבל אם זה כך אז זה גם יכול להיות שבדי. על כל פנים, זה היה לי מאוד ויזואלי העלה חיוך בקצות שפתי וגם בליבי זה הולך ביחד.זה היה ממש קטע של בימוי סצינה.יפה מאוד.

  24. וואוו,
    דמויות, עלילה, אווירה, רגש והומור.
    רומן שלם בחצי עמוד.
    פשוט נפלא!

  25. יפה המסע הזה בזמן. לכאורה קדימה, אבל בעצם לאחור.
    תצלום חום-ספיה כזה, דומה במקצת לזה שאני מחזיקה בידי וסיפורו דומה. היית לפה לדור שלם…

  26. תודה לכולם

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.