שלופים / סיון אדמוני  

אִם הוּא יִשְׁאַל תַּגִּיד לוֹ
שֶׁלְּקָחוּנִי כְּפוּתָה.
וְנָתְנוּ לִי שֵׁם אָרֹךְ שֶׁל הַפְרָעָה
שֶׁבֵּין טְרוּפָה לִתְרוּפָה
אֲנִי מְמַלְמֶלֶת אֲבָל זוֹ הָאֶמֶת, זוֹ הָאֶמֶת.
אִם לֹא יִשְׁאַל כָּך תֹאמַר:
פֹּה עוֹבֵר זִכְרוֹן הֶעָתִיד הַמֻּכָּר.
וְסַפֵּר כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב
חֶסֶד שְׁפִיוּת הוֹצִיאַנִי מִדַּעְתִּי
רֶגַע נֵצַח נִשְׁלַף מִבַּעַד לַזְּמָן
מְאֹד שָׁקֵט כָּאן עַכְשָׁיו.

,

מעבר לפינה: יעל ברזילי

תגיות: , ,

20 תגובות »

  1. זה נפלא וההד של המילים ממשיך הרבה אחרי שהשיר נגמר.

  2. כיף לקרוא. אני אוהבת את הקצב, השפה והבנייה של הסערה לקראת השקט. מרגיש מאוד שלם.

  3. כיף לקרוא אותך, סיון. חמש השורות הראשונות טובות מאוד, מקוריות ודינאמיות. תחילתו של החלק השני (אם לא ישאל, כך תאמר) מבטיח משהו שלא הצלחתי לקבל עד תום. הסוד שקיוויתי לאגום בשתי כפות-ידיי נזל בין אצבעותיי.

  4. כמה פשוט ויפהפה.מילים מדויקות ונוגעות. יפה

  5. שיר יפה.

  6. מדהים השיר. שקט נורא

  7. סיוון אדמוני
    מעניין ומסקרן השיר שלך המתכתב מאד עם הספר “זמן טרופות”
    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=212&itemID=14742#post14742

  8. שיר פרדה עצוב כל כך. ועצוב במיוחד לחשוב על האפשרות, שאולי הוא לא ישאל.

  9. שיר יוצא דופן בבהירות שלו, למרות הנושא הלא נהיר, אכן בין שקט לסערה, ושוב שיר נפלא.

  10. שיר מעולה מכל הבחינות.
    לא ברור לי מאידך למה בסוף “כאן עכשיו” ולא עכשיו כאן. אולי החריזה מרעישה?

  11. המילים ‘חסד שפיות הוציאני מדעתי’ קרעו את לבי

    השקט : מצמרר.צועק זועק לשמים

  12. את יודעת. אינני יודעת איך אבל את יודעת מה קורה בין טרופה לתרופה.נגע ללבי, ריגש אותי. התחברתי גם לכרון העתיד המוכר. נהדר.

  13. שיר ענק.
    מאד אהבתי את התום: ואם הוא ישאל… את ההתפכחות: אם לא…
    אבל המשפט הזה פשוט “הרס” אותי “חֶסֶד שְׁפִיוּת הוֹצִיאַנִי מִדַּעְתִּי”

  14. תודה על בחירת המילים והנדיבות , התגובות שלכם מפליאות אותי כמו ששיר .
    עמית , חוש הריח המשוררי שלך שוב מדייק ,
    השורות שנזלו לך מהיד אינן “אורגניות” , השיר הסתיים ב”אם לא ישאל ספר לו כבדרך אגב מאוד שקט כאן עכשיו ” את השורות הנוספות “אם לא ישאל כך תאמר…” – התגייסו לטובת השיר הזה בימים האחרונים .
    איריס ,נכנסתי לקישור שצירפת , נראה פרויקט יפיפה הציורים נחרטים היטב ואמשיך לעקוב .
    אליעז , כנראה שהחריזה “מרעישה” כפי שהצעת במינוח משויף , כי לי אין תשובה אחרת במקרה של סדר המילים הזה , כך הן הופיעו .

  15. אם תשאלו, אז נגיד לה
    שהיא משוררת מדהימה.
    לא פלא ,ששם, בנתיב השיירה
    היא מדלגת מטרופה לתרופה.
    רוח צפונית אותה משכרת
    את המילים המדוייקות מתוכה שואבת.
    בין גבולות פרוצים ושלופים
    אנחנו לשיריה הבאים מחכים.

  16. סיון, ליטראלית ותימאטית הצלחת להעביר את כאב האובייקטיביציה של דוברת שהתיוג הפתולוגי הופך להיות הדימוי החברתי היחיד שלה, שזהותה נמחקת וקולה לא נשמע. ומבחינה ז’אנרית, אירוני ההדהוד ל”ואם ישאל המלאך” של ביאליק. אולי גם השיר שלך הוא ארספואטי, ואז נוסף גם כאב היוצרת והיצירה: אמנם עדיין מפרפרת אבל נעורים ואהבה לא תדע.

  17. פשוט נפלא …מרגש ונוגע בכל נימי הלב .
    מילותיך חודרות את הדממה ואת כל כך מוכשרת .
    באמצעות מילותיך הצלחת לקחת את הקורא לדיאלוג עם השיר ( עם הכותב )
    תודה לך על שיריך …ואל תעצרי לעולם

  18. שלום לך יוצרת נהדרת ..
    כשקראתי את המילים חשתי בפערים שאני “אמורה” להשלים כיאה ליצירה מוצלחת – למה התכוונת במילים אלו ?? ועוד . את יוצרת שאינה מתהלכת על קצוות התוהו אלא באומץ נוגעת בו .
    אני מחזקת את ידייך ומקווה לפגוש שוב בשיריך .
    דיאגו

  19. שיר בשל ומרגש. הבחנה דקה בין שפיות לשיגעון, תהום ונפילה שנמדדת כחסד.
    לגבי הדיון על השורה האחרונה – בהתחלה היא צרמה לי, שבירה של הקצב חדה מידיי
    בקריאות נוספות הבנתי את החשיבות שלה, השורה מכניסה את הקורא אל תוך נקודת המבט
    של הדוברת וקוטעת כמו השיגעון. אפשר לחשוב עוד על המיקום שלה.

  20. שיר מרשים מאד. מנער את אמות הסיפים שבין השפיות להיעדרה. עצוב כפי שרק סיטואציה חסרת תקנה – יכולה להיות. כן, שקט מאד בצד הסטטי של החיים.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.