* / דניאלה אידן  

היא נשכבת לצדי, לחיה על לחיי ותנועה דקה בלתי מורגשת-כמעט מרטיטה את עורי.

ריסיה מרפרפים קלות בקצה תחושותיי, מדגדגים כפסיעות נמלה זעירה על העור הנרעד, מתנהלים במרחק מדויק, בין נגיעה ואי-נגיעה. אם תרחק או תקרב-תאבד התחושה.

אני פוקחת עיניי, מביטה בעפעפיה שנימים דקיקים שזורים בהם. ריסיה כהים, מתעגלים ברכות, נפרדים נרעדים בעור השקוף. בוהק השמש מצייר לי את קונטור אפה וכתפה.

היא מרכינה עפעפיים ונצמדת אליי ואני שוקעת ברכות ונרדמת.
,

מעבר לפינה: דידו

תגיות: , ,

11 תגובות »

  1. יש מתח רך בין האם זו אהובה או בת או אם.

    אהבה בטוח.

  2. קרן, אין כאן ספק בכלל, ברור שזו אם ובתה… הקטע מקסים, אגב.

  3. חייבת לומר שלי בכלל לא ברור שזו אם ובתה. זו בהחלט יכולה להיות אהובה, ובאופן אישי, כחובבת נשים, זה עושה את זה בשבילי אפילו יותר מקסים ורך בעיניי, בעיקר כי זה אמיץ לכתוב ככה, במטושטש, על אהבה בין שתי נשים (ובלי קשר למה היתה הסיטואציה המקורית בין שתי הנשים הללו, בין הן אם ובת או שתי מאהבות או חברות טובות או אחיות)

  4. ועוד משהו. אני מתה על שירים ללא שם, או כאלה שקוראים להם פשוט – שיר. בתוך אלה כמעט תמיד נמצאת איזה אמת חמימה, איזה רגע אמיתי נדיר שכזה. גם בשיר הזה יש אחד כזה.

  5. הטקסט שרטט לי בעדינות וברוך גם את עצמי ואת דריה הקטנה שלי. תודה

  6. כל כך קרוב ורך. איזה יופי.

  7. איזו תמונה מרנינת לב.
    כתוב לעילא.

  8. הייתי רוצה להגיב אבל הקטע היפה הזה משאיר מעט מקום לעוד מילים ..

  9. פשוט, טבעי וזך

    לי כלל לא משנה אם אלה שתי נשים
    או אם ובתה, התחושה עוברת

    :)

  10. זה יפה. במיוחד אהבתי את הרכנת העפעפיים.
    היות שנדמה לי שאני זוכרת את הטקסט על לידת התאומות, חשבתי על תינוקת – וגם בגלל תיאור העפעפיים. בעיניי, אצל תינוקות, עפעוף הריסים הוא תמיד פעולה שמצטיירת כמלאת התרכזות והקשבה, והרכנתם האיטית מבשרת שינה מתקרבת…

  11. יפהפה… נורא רציתי שזה ימשיך, לקרוא עוד קצת עליהן…
    התיאורים חיים ונוגעים וממחישים ועם זאת עדינים כל כך!
    מקסים.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.