* / אורלי עסיס  

כך הוא מתדרך אותי לפני שהוא עולה על טיסה -
בגרביים יש כסף
באורז יש זהב
במזוודה שבבוידעם שרשראות של סבתא
ויש גם קופסת שימורים עם דולרים
אם יקרה דבר, שלא תטעי ותזרקי את מה שלא צריך
והולך לנוח את מנוחת הצהריים.

הבית שדה מוקשים
חומרי נפץ רועמים
בצעדים קטנים וזהירים אני גומעת את המרחק הקטן לדלת
הוא ישן
אני נמלטת.

,

מעבר לפינה: ריקרדו / טימור דברה

תגיות: , ,

13 תגובות »

  1. יפהפה.

  2. הבית – שדה מוקשים מאיים, החוץ הוא מפלט,
    וברקע פחד מפני דבר-מה, ששום תדריך לא יכול להכין אליו.
    סיפורון יפה מאוד!

  3. חזק.

  4. הי אורלי, שיר מאוד מעניין, מיוחד ויפה. יש בו רק סוג של סתירה לוגית – אם האב מתדרך את הבת לפני הטיסה, כיצד הוא נמצא שוב בבית, והולך לישון צהריים? זה עניין טכני, כמובן, אבל לשיקולך…

  5. היי ענת, התדרוך בשיר מתקיים בבית (כפי שעולה מן השיר) ולא בשדה התעופה או ממש לפני העלייה על כבש המטוס. כמובן שגם תזמון התדרוך הוא חלק מהותי מדמותו של הגיבור. תודה על הערתך ותודה לכל המגיבים.

  6. אורלי למרות שגם אני נתקלתי בקושי בהבנת השיר בשל הסתירה כביכול, זה לא הפריע לי ליהנות מקסמו.
    גם הוא נמלט. בריחה מסוג אחר אמנם אבל לאחר שהטיל את כל כובד האחריות עליך, שנתו ללא ספק מתוקה שבעתיים.

  7. אני מזהה בריחה אמיצה של הדוברת לפני העזיבה הצפויה של ה”הוא”, מציאת שעת-הכושר הנכונה לחמוק מהמעמסה הנפשית ונטל הסודות של אותו “הוא”. אהבתי.

  8. שיר מאוד יפה. הבית שאמור להיות מבצרו של האדם הופך לגבי הדוברת לשדה מוקשים שצריך להמלט ממנו. אפשר לישב את הסתירה. המילים “לפני שהוא עולה על טיסה” מטעות , אפשר לכתוב: לפני שהוא
    נוסע או טס , כך לא תודגש המיידיות שבתדרוך, מכל מקום זה ענין של סמנטיקה ולא של מהות

  9. אפשר להבין את הצורך להימלט מן התדריך המבהיל – והצחיק אותי הניגוד שבשורה על מנוחת הצהריים: אחרי שפרק את כל פחדיו, הוא יכול לישון בשקט.

  10. מאד יפה. אני מסכים עם חנה. הבית הראשון לא מתאר בהכרח מאורע עכשוי אלא מתפקד יותר כציור מצב רגשי קבוע של הדמות הדומיננטית בבית (האב?).
    הבית השני מתאר את השפעת אותה אוירה על הדוברת בשיר.

  11. בית ראשון – מחויך. בית שני – רועם. אולי מבט כפול על ה’הוא’ ותדרוכיו. שיר מעניין, אורלי.

  12. נפלא… מלא הומור, ואומץ… כמה אומץ צריך כדי ללכת, מזכיר את בני ישראל שעזבו את מצרים, אני בטוחה שהיו כאלה שרצו להשאר.
    להתראות טובה

  13. כמו סצינה בסרט בלשי .

    לקחת לפחות את הדולרים???????????

    אני רואה אותך בעיני רוחי יוצאת שפופה על קצות האצבעות , בשקט בשקט

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.