שיר בוקר / עדה ק.  

כּוֹסוֹת הַקָּפֶה הָעוֹדְפוֹת שֶשָּתִיתִי אֶתְמוֹל
פָּלְשוּ הַלַּיְלָה אֶל חֲלוֹמוֹתַי
וְנָטְעוּ בִּי חֲרָדוֹת
וְהִסִּיעוּ שׁוּרוֹת
שֶׁל שִׁירִים
טְרוּדִים
מִכָּאן
לְשָׁם
בַּחֲרִיקוֹת
מַחֲרִישׁוֹת
(אָזְנַיִם)
וְהִסְתַּלְּקוּ
(הַבֹּקֶר)
כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ.

אֵין מָנוֹס מִלִּדְבּוֹק בְּהַחְלָטוֹת מִשֶּכְּבָר הַיָּמִים:
לֹא יוֹתֵר מִשְּׁתֵּי מָנוֹת
שֶׁל קָפֶאִין
בִּימָמָה.
אַחֶרֶת
לֹא יִהְיוּ פֹּה שֶקֶט
וְשַלְוָה.

,

מעבר לפינה: אורה ניזר

תגיות: , ,

8 תגובות »

  1. למרות הקפאין הצלחת לחלום, מצבך עדיין טוב :)
    לטקסט מבנה שירי אך אפשר לכתוב אותו גם כסיפור. אני זוכרת שלא מזמן עשית תרגיל דומה לשיר שלך.
    אהבתי את הדימוי של שורות שירים נוסעות.

  2. כמה פעילות בשנתך. אין תלונות מהשכנים? :) )
    אני אוהב את המבנה הדועך של הבית הראשון.
    טוב שלבסוף הלכו הכוסות ובאה השינה…

  3. יופי של שיר אני אוהב אותו ומזדהה איתו

  4. אהבתי מאוד אפשר להשליך בקלות את הקפה ולהחליפו בכל חומר אחר

  5. ההתמכרות, לקפאין כמו גם לעירות, היא מטרד , לפעמים גם מטרד מבורך, אך לא בשיר היפה שלך.

  6. תודה רבה למגיבים –
    אני לא באמת מכורה לקפאין – אולי זו הסיבה לכך שבמקרים הנדירים שבהם אני מפריזה בשתייתו, אני משלמת את המחיר המתואר…
    לשדות: תודות לעובדה שהחריקות הן (גם) מחרישות, טרם נרשמו תלונות מהשכנים…

  7. כשמשהו מתערער בסדר היום הקבוע אצל המשורר:)

  8. אני שותה רק נטול כיום. כבר שנים.
    אבל מהשנים שבהן שתית קפה ונרדמתי כי הייתי עייפה מידי והוא לא סיפק את הסחורה, אני זוכרת שהשינה היתה טרופה במיוחד. לישון אחרי קפה זה רע.

    ועוד משהו, לא חדש אבל בכ”ז: את כותבת נפלא

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.