* / אורה ניזר  

קוּמִי עַכְשָׁיו, הָסִירִי
סְכָרִים מֵאַפֵּךְ
נְהָרוֹת זֻהֲמָה שֶׁזָּבוּ שׁוּב וָשׁוּב
לְתוֹכֵךְ יִשָּטְפוּ בַּגַּעַשׁ אֶל

שְׁלוּלִית מְקוֹמִית אַחַת,
עַד סוֹף הַקַּיִץ תִּתְאַיֵּד.

אַחַר כָּךְ יָבוֹא הַשֶּׁקֶט.
בַּזְמָן שֶׁיִּוָּתֵר לָךְ לִחְיוֹת
הַקְשִׁיבִי,
לְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה בְּאַפֵּךְ
יֶשׁ צְלִיל חַיִּים מִשֶּׁלָּהּ

,

מעבר לפינה: אליסיה שחף

תגיות: ,

24 תגובות »

  1. יפה אורה. לכל סערה ניגון אחר.

  2. שירת העשבים ושערות האף הקטנות

  3. נהרות הזוהמה שזבו אל הגוף, ככל הנראה מלמטה, התנקזו החוצה מנחירי אפה בגעש מתפרץ (כאשר נגדשה הסאה מבחינת הכותבת). אף כי יש הגזמה בקטסטרופליות כשמדובר על ‘הזמן שייוותר לך לחיות’, כביכול חייה מתקצרים בשל כך, וכאילו סוף הקייץ מרמז גם על סוף החיים. אך אולי יש להבין מן הטקסט רצון לומר שמכאן ואילך “עד סוף החיים” היא תהא קשובה לכל פרט הכי קטן בחייה.
    הבית החותם מספר כי אחרי ההתפרצות בא השקט, והדימוי מאחרי “כל שערה ושערה באפך” מזכיר את עֲלֵי העשב, אשר לכל אחד ואחד יש מלאך המכה בו ואומר לו: גדל!
    השלולית אשר עד סוף הקיץ תתאייד מזכירה לי שיר משלי בשם:

    ‘תמונה אורבנית’

    הַקָּקָה הָיָה טָרִי
    עַל הַמִּדְרָכָה
    שָׁחוּם וּמְחֻדָּד,
    נוֹטֶה לַכִּוּוּן שֶׁאֵלָיו הִסְתַּלֵּק הַכֶּלֶב.
    אֵין דָּבָר,
    הַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁזוֹף,
    סֻלִּיָּה תִּמְחַק
    וְהָרוּחַ תִּשָּׂא אֶת רֵיחוֹ
    וְאֵינֶהוּ.

  4. ברכות על פירסום השיר!
    דומה כי פעמים רבות מוחנו פקוק. ככה אני מרגישה.וכאילו ראוי לו שייערך בו נקיון יסודי, שנוכל לשמוע ולהריח ולראות טוב יותר.אהבתי את השימוש הלא מקובל באף דווקא, כצינור הניכוז של הראש. הרבה פעמים אלו המראות והקולות והמילים… תודה על ההזמנה בבננות לבקרך. נהניתי.

  5. אורה יקרה שלי!
    מחבקת אותך אני בחום ואהבה על פרסום השיר,איחוליייייי
    שמחתי מאוד,יישר כח!
    אורית נסים

  6. למרות שהשורות האלה הן לא מרנינות לב:
    לְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה בְּאַפֵּךְ
    יֶשׁ צְלִיל חַיִּים מִשֶּׁלָּהּ
    הן מעניינותכי שערות האף דומות פה למיתרים מתנגנים.

  7. תודה חת, נכון יש סוגים שונים ועצמות שונות ושמות שונים לסערות.

  8. תודה לך מירי יקירה, שירת העשבים שכמונו ….. מרתקת.

  9. לאסי דגני, הזוהמה אינה בהכרח באה מן החוץ, הגוף מייצר אותו, והשיר שלך בהחלט מדבר על התייבשות השלולית.תודה על הניתוח.

  10. לגיורא, לפעמים שומעים את השערות כמיתרים,תודה.

  11. תודה איריס, מסכימה איתך שהמוח מייצר רעש, שחייב להתנקז החוצה, גם הגוף מייצר רעשים . תודה שביקרת.

  12. תודה אורית. אני משתדלת לישר כוח.נשיקות.

  13. אורה היקרה, ברכות על השיר. כל הכבוד על החיוניות ועל המנון לחיים שכתבת. אני מאחלת ומקווה שתמשיכי לתת להרי געש שבתוכך – בתוכנו – לצאת החוצה בדרכים כה מקוריות כי השתיקה לרוב מזיקה. תודה על תוספת הנשמה שאת מביאה לי על הבוקר!
    אוהבת יולן

  14. אורה היקרה מפז! שיר נפלא ומרגש. במיוחד נגע ללבי הבית האחרון, ממש עוצר נשימה

  15. אורה’לה
    את נוגעת בי כל פעם מחדש, בכל שיר ושיר.אני נפעמת!
    ברכות על הפירסום, והמשכים שיבואו

  16. שיר טוב – נוגע…

  17. תודה אילה, אני שמחה שהארתי לך את היום על הבוקר, כיף לדעת, וגם התגובה שלך מאירה לי את השיר והנשמה. תודה אילה.

  18. ליקירי, תודה על התגובה היהלומית, תנשום עמוק, וגם אני נירגשת.

  19. ביבוש, תודה, את משמחת אותי עמוקות שהשיר נוגע בך. תודה

  20. לטימה, תודה רבה, שמחה שנוגע, ועובר הלאה.

  21. גם בעיניי זה הפיתרון הנכון: במקום להחזיק את כל הכעס בפנים, עדיף שיישטף החוצה, אחת ולתמיד, ואז יבוא השקט המיוחל.
    אהבתי את הניגוד בין הזעם השוצף-קוצף בהתחלה לבין השקט שבסוף: רגוע, אבל מלא חיים.

  22. תודה עדה, אומרים שאחרי הסערה בא השקט, אבל אחת ולתמיד?! אפשרי?

  23. לאורה היקרה,
    השיר החדש מראה על סערת רגשות מיוחדת שכנראה את עברת או עוברת, ובעיני שיר זה מיוחד מעניין ומזכיר לי ים רועש וסוער וגלים גבוהים המתנפצים בסלעים. יישר כח!

  24. תודה דליה

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.