שבעה מי יודע / סלי מצוינים  

תָּמִיד סְפִירַת מְלַאי.
אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ, שֵׁשׁ.
גַּם שֵׁמִית.
גִּילִי, גַּלִי, סָלִי, אוֹרְלִי, שִׁירְלִי, דּוּדוּ.
תָּמִיד תּחוּשָׁה שֶׁמִישֶׁהוּ חָסֵר.
מִי חָסֵר?
אַף אֶחָד לֹא חָסֵר.
אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ, שֵׁשׁ.
תָּמִיד צֵל קָטָן,
תְּחוּשָׁה שֶׁל סָפֵק.
לֹא, לֹא חָסֵר אִישׁ,
אָז מָה אִם הָיִינוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת
אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ, שֵׁשׁ, שֶׁבַע.

,

מעבר לפינה: כפפות / ענבל שפריר

תגיות: ,

4 תגובות »

  1. מינמום במקסימום. הזיכרון כואב.

  2. עצוב ונוגע ללב – הצל הקטן, לא חסר אך חסר.

  3. שיר שמתרגם בדרכו את הקוד האבולוציוני שלנו
    שרידות, לכידות, חרדה, שבטיות ואני יכול להמשיך ככה..
    השיר קורא לנו לצאת מהמסגרת להסתכל מעבר למספר ולזהות
    אחחח.. שיר טוב!

    נ.ב
    בקריאה חוזרת קלטתי את אלמנט השיכחה של הזהות הזמנית המספרית שלנו בקבוצה איך יכולים לתת מספר ולחבר אליו אדם הרי שזה שולל כל הגיון וסדר ומכאן הבלבול “אָז מָה אִם הָיִינוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת”

  4. אולי היינו צריכים להיות, כי במנין הזה הגעת לשבע.
    אהבתי מאד את השיר.
    וסתם משהו שאיני מוצאת לו הסבר, אפילו כשאני מכינה קציצות אני תמיד סופרת אותן,

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.