ירמיהו / רז סופר  

יִרְמְיָהוּ עוֹמֵד עָל צֹמֶת מְרֻמְזָר וְקוֹרֵא
תּנוּ לִי לְהוֹבִיל אֶתְכֶם
הַיְשֵר אֶל תּוֹךְ הַקִּיר.
הוּא כְּבָר עָבַר פֹּה בָּרְחוֹב עִם מַקֵּל
וְכוֹפֵף אֶת כָּל הָאַנְטֶנוֹת וְהַמַּרְאוֹת,
שֶׁלֹּא יִקְלְטוּ שִׁדּוּרִים זָרִים.


אִּמָּא מְלַטֶּפֶת אֶת הַמֵּצַח הַמּיֻזָּע –
שַׁן בְּנִי, שַׁן
בְּטֶרֶם הַתַּן יָבוֹא אֶל שֻׁלחן.
אֲבָל אִמָּא, הוּא עוֹנֵה, שִׁחְרַרְתּי כְּבָר אֶת כֻּלָם
הִנֵה הֵם רָצִים בָּרְחוֹבוֹת, שִׁנַּיִם לְבָנוֹת וְחַדּוֹת.


אָבָק סָמִיךּ בַּפִּנּוֹת, יִרְמְיָהוּ לוֹמֵד לִמְדּוֹד מֵחָדָשׁ אֶת הַזְּמַן.
אִמָּא, הוּא אוֹמֵר, רָאִיתִי אִישׁ לָבָן
הוּא לָקַח אוֹתִי אִתּוֹ לְמַעְלָה
בְּאֵשׁ וְחַשְׁמַל, אִמָּא אֲנִי בּוֹעֵר וְלֹא נִשְׂרַף.


שַׁן בְּנִי, שַׁן, שִׁיר לָהֶם אֶת הָאוֹפֶּרָה הַיְּדוּעָה
עַל הַגְּבִירָה שֶׁהִתְאַהֲבָה וְלֹא יָכְלָה לְהִנָּשֵׂא לַאֲהוּבָהּ.
יִרְמְיָהוּ שָׁקֵט וּמְכֻפָּף מַחֲזִיק אֶת הַיָּד שֶׁל אִמָּא
שְׁנֵיהֶם שׁוֹתְקִים
מַבִּיטִים בָּרְצָפוֹת הַמִּתְחַלְפוֹת.
הֵם יוֹדְעִים, הַשָּׁעָה הַזֹּאת הִיא נֵצַח
שֶׁלֹּא יוּפַר.
,

מעבר לפינה: צליל אברהם

תגיות: , ,

6 תגובות »

  1. שיר מרשים, יש משהו מאיים בכך שירמיהו הנביא מאבד את עצמו ואותנו לדעת בצורה כזו.

  2. אכן, מאיים וושובה לב כאחת. הדימוי של ירמיהיו כאייאתולה איש תליבאן מחד וילד תמים וחסר דעה, אולי אפילו לוקה בטירוף מסוים מאידך. רז סופר תודה.

  3. שיר מצמרר.

  4. נדיר באיכותו. מעניין השימוש במוטיב שיר הערש לבטא תחושת איום ובהלה. חקר מי שחקר את שירי הערש העבריים, ומצא שהם בדרך כלל מבטאים איום, אבדן, פחד וגעגועים. תכנים לאו דווקא מרגיעים ומרדימים. יהודה עמיחי עשה שימוש דומה במטפורה זו בשירו “שיר ערש”:

    “…אבא הלך לעבודה, אבא הלך למלחמה
    אבל תישן.
    הזאב מיילל, האויב בשער, אבל תישן,
    הבית מתמוטט, עולם עולה באש.
    אבל תישן, אבל תישן…”

  5. המנהיג כילד המפחד ממעשיו, הניתוק מהעולם בבית הראשון מתחבר עם הפחדים באחרון. יפה.

  6. שיר עם הרבה חומר למחשבה. בבית הראשון הנביא והקנאות הדתית, ישר לתוך הקיר.
    ובשאר השיר הנביא כילד או ילד כנביא?
    נשמע ילד אמיתי מאוד ומתוק אפילו.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.