עכשיו / רות בלומרט  

חָשָׁה בַּבַּיִת בְּפָחוֹת מְקוֹמוֹת
וְחֶדְוַת הַתְּנוּעָה אָבְדָה לָרַגְלַיִם.
בְּקֹצֶר הָרוּחַ הַזְּמָן מִתְקַצֵּר
וַאֲנִי יוֹדַעַת –
יְשִׁיבָה הִיא מֵטָפוֹרָה לִקְרִיסָה.
,

מעבר לפינה: עובר / דורית ראשוני

תגיות: , ,

11 תגובות »

  1. חזק ביותר!!!

  2. פשוט יפהפה הדימוי הזה מעולם הפעילות הגופנית לתיאור מנת הזרות שאדם חש במחוזותיו.

  3. אם ישיבה היא מטפורה לקריסה, אז מהי שכיבה?!

  4. שיר קשה ויפה.
    עוד מעט אוהב את הקמילה שלי.
    למה תמיד חשבתי שזה יפה – לאות החרציות בשמש נעלמת.
    “רֵיחוֹת קְמִילָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים” (ל.גולדברג)

  5. יש משהו נפלא בפשטות וביכולת
    שלך לגעת.
    מכשול פיסי המשרה תחושה נפשית
    מוכרת לכל אחד בזמן כלשהו
    שחווה.
    לי עצר נשימה.

    תודה.

  6. שיר חזק, רות
    מעט המחזיק את המרובה
    והישיבה היא מטפורה לקריסה- שורה מקורית

  7. התגובה למעלה היא שלי רות

  8. זה עצוב ומפחיד ויפה – קוצר הרוח והזמן המתקצר, אובדן החדווה והפחד הזה מפני הוויתור.

  9. יפה כתבת.
    השורה הסוגרת עוצמתית.
    מזכיר מצב כשרוצים לבשר בשורה קשה העלולה לזעזע, מציעים לשבת קודם.
    בשיר הישיבה נכפית , נכות שצריך להתמודד עמה לאחר אבוד החדווה ברגליים והקריסה היא מתמשכת.
    ככל שאני קוראת אני אוהבת יותר.

  10. שיר נפלא
    מתאר באופן כל כך פשוט ומדוייק את התחושה שעוברת על אנשים מגיל מסויים, אולי מה שנקרא “בגידת הגוף” אבל כל אלו יכולים להיות גם תחושות מועקה ויגון המביאים לאותה קריסה וכבדות בכל גיל

  11. שימו לב למשחקי הלשון המגבירים את הצער והאירוניה:

    חָשָׁה בַּבַּיִת בְּפָחוֹת מְקוֹמוֹת

    בְּקֹצֶר הָרוּחַ הַזְּמָן מִתְקַצֵּר

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.