בתו של קזנובה / לי עברון-ועקנין  

ג’קומו קזנובה, 1725-1798, נודע ככובש לבבות ומאהב אגדי. בין שאר הרפתקאותיו, קזנובה כמעט נשא לאישה את בתה של אחת מאהובותיו, בלי לדעת שהיא בתו.

כשאני מתכוננת לפגישה אתך בנשף, אגרוף נקמץ בתוך בטני. אני מתפדרת ומהדקת מחוך ומסדרת את התלתל שייפול בדיוק בזווית הנכונה. הזווית הנכונה היא זו שקבעה אמא – ומי כמוה יודעת, הרי אותה אהבת קודם, הרי אותה אני בטוחה עד היום שאתה מעדיף (ואולי אפילו מעדיפה שתעדיף אותה, שיהיה סדר בעולם, הייררכיה, כי ככה – ידיך אוחזות במותנֵי שתינו לחיבוק כפול ואתה צוחק כשיכור, אמא ובת ביחד, איזה תענוג – הכול מבלבל מדי.)
וגם האגרוף הקמוץ בבטני הוא ביטוי לסדר. עלי להיות מושלמת, הכי יפה בנשף, כדי לזכות בך. ואם לא אצליח, אומֵר האגרוף הזה שמכווץ את כולי, לא את המקום לצדך אפסיד אלא את מקומי בעולם בכלל. כישלון פירושו מוות.

ובַנשף הרוזנת X תלויה על זרועך. הרוזנת X חירשת כמעט לגמרי ודיבורה משובש. חוץ מזה מחשופה הנדיב מגלה עור מקומט, אבל אתה מסתכל עליה כאילו היא האישה היפה ביותר בעולם, ומדבר אליה לאט ובהתכוונות, מאפשר לה לקרוא את שפתיך בעודך אומר לה משהו נועז, אני רואה איך פניה מאדימות בהדרגה. כנראה טעיתי מכול וכול. לא היפה ביותר בנשף היה עלי להיות, אלא זו שהזדקקותה רבה ביותר וגלויה לעין, אבל לא לך היא נזקקת, יכולת להיות גם מישהו אחר.

איני יודעת אם אני מקנאה בך או מקנאה לך, הקנאות מתחלפות בי מהר, האם אני רוצה להיות הרוזנת X התלויה על זרועך או אני רוצה להיות אתה, להיות האבן השואבת הזו שכל החדר מרותק אליה, להיות זו ששפתיה (ופתאום אני מבחינה ששפתי דומות לשלך) נעות לאט ומעיזות לבטא מילים מעוררות, מעיזות לעורר וללכת הלאה.

ואחר כך במיטה אני שואלת שוב אם אתה אוהב אותי הכי, אם אתה אוהב אותי יותר מאשר את הרוזנת X, ואתה מניף את היד בחוסר סבלנות, שונא את השאלה הזאת. השאלה הזאת מצרה את צעדיך. כל הנשים יפות ואהובות ואתה חושב שהבקשה שלי להיות ראשונה ילדותית. שעלי להתבגר כבר ולהפסיק להציק. והלוואי שהייתי מוצאת דרך ומילים להסביר לך את הבקשה האמיתית שלי, את זו שלו הבנת אותה לא היית חושב שאני מצרה את צעדיך, את זו שנשיקה חמה על המצח לפני השינה תשקיט ותשכך.

,

מעבר לפינה: עולם חדש / מנל פורקאנו

תגיות: , ,

28 תגובות »

  1. הטקסט הקצר והמהודק הזה מעורר הרבה מחשבה: הוא מתייחס (ברמז) לכל כך הרבה בעיות – ובפסקה האחרונה שלו הוא חורג הרבה מעבר למה שנדמה היה שיעסוק בו מלכתחילה: הרבה מעבר לעניין של קנאת ותחרותיות וספקות ומוסר – לשאלה הרחבה יותר של צורך והזדקקות, ומי באמת צריך מה. בין השאר כי דומה שדווקא זה שזקוקים לו זקוק יותר מכל להזדקקות אליו (סליחה על הניסוח של המשפט האחרון…).

  2. אכן,השורות האחרונות הן העיקר. הן יכולות להיות גם בסיס לשיר מעניין.

  3. למי שתוהה מה קרה כאן – בהעלאה הראשונה של הטקסט נשמטו פסקאות הסיום, מסיבות טכניות, וכעת הועלו מחדש. המערכת מתנצלת על הטעות.

  4. לחנן

    יש לבדוק אם עתה הכל כשורה “ומעיזות לבטא את מילים מעוררות….”

  5. לדוד:

    ראשית, רונן ולא חנן (זו טעות שנובעת מאיך שהמערכת מדביקה שמות)
    שני, תודה על ההערה, הטעות תוקנה.

  6. המהום פנימי של כל אישה… לא?
    יפה איך שאת מעלה לפני השטח רגשות שבגלל שהם כה מובנים בנפש האישה, קל לקבל אותם כמובנים מאליהם, או לבטל את תקפותם.
    ציור של מבנה רגשי. :-)

  7. אוסנת שלפני כתבה כל כך יפה את מה שאני חשבתי אין לי אלא להוסיף שאהבתי.

  8. אופס. אני רואה עכשיו את הפיסקה האחרונה באמת, ונדמה לי שהיא בכלל הפכה את הקערה על פיה. האם אני מבינה נכון – היא כן יודעת שהיא הבת שלו?
    (לפחות דעתי הראשונה לא השתנתה: זה באמת מעורר מחשבה).

  9. לרונן

    סליחה. בוודאי שרונן. איך יכולתי לחשוב אחרת….

  10. תודה לכל המגיבים.
    אסנת – מאוד שימחת אותי.
    עדה – היא לא יודעת, אבל היא חשה. או המחבר המובלע (LOL. נשמע כמו מחבר שתקוע בגרון) דוחף את זה לקורא קצת יותר מדי… :) ) והניסוח שהתנצלת עליו דווקא היה מדויק לגמרי.

  11. אהבתי את רוזנת x vao bpkt/
    וכל הנשים x בחיינו
    להתראות טובה

  12. טובה היקרה, שמחתי בתגובתך ואני סקרנית מה האותיות אחרי X שיצאו בלועזית…

  13. סיפור לא קל.
    קראתי בו שוב ועדיין אני מתקשה לעכל…

  14. מאוד, מאוד עצוב.
    וכתוב היטב כמובן.

  15. טקסט יפהפה.

  16. סיפור יפה רגיש וממוקד, אני תוהה ביני לביני אם הספור יכול היה להעביר את הרמזים על היחסים האסורים ללא ההערה הביוגרפית שלך למעלה- סתם תהיתי

  17. שוב תודה לכולם – ולחנה, באמת יהיה מעניין בלי ההערה.

  18. געגועים מתוקים לאב שאיננו יודע אלא את מלאכת הפיתוי וזו שפתו. מוכר. כתוב יפה מאוד מזוית לא PC ןטןב שכך. לי.

  19. “לא את המקום לצדך אפסיד אלא את מקומי בעולם בכלל”.
    אוף אם הרוזנת X הזו !
    אז כן , המהום בנפש כל אשה ? מחד מנחם : זו לא רק אני, ומאידך מטריד משהו לא ?
    משום מה קראתי בטקסט ראשית מן הסוף להתחלה כך שההערה על הפרטים הביוגרפים היתה אחרונה וכן גם לדעתי אפשר גם ללא .
    יופי של טקסט.

  20. אני חשה שכל אחד ואחת שרוצים להרגיש נאהבים, רוצים להרגיש קצת ילד קטן, בן/בת של. המקום הכי בטוח. מקום שבו לא צריך לשאול, וגם אם שואלים – שום דבר לא מצר שום צעדים של האוהב הוודאי.
    קראתי, פעם, פעמיים ו—שלוש. חת, …תיים ו…התרשמתי, חדר אלי.

  21. מצטרפת לשבחים – טקסט מרוכז ומדויק שמכיל בתוכו גם גלוי וגם נסתר בדיוק במידות הנחוצות..
    אני ראיתי שם אבא שלא רואה את הבת, בתו שצריכה להיות עבורו המיוחדת מכולן (כך ילדים צריכים להרגיש שהם עבור הוריהם). חוץ מזה הקונפליקט האדיפלי עובר נהדר :)

  22. מירי, הסדנא, רותי, יעלילה – אילו תגובות נפלאות, ממש מחמם את הלב ובשביל זה כדאי לפרסם!

  23. יצרת דמות אמינה, לכאורה פתיינית (כאמה?), בפועל משתוקקת לחום אבהי. רוצה לקלף את המנוכר וההולל, ולהשאיר את האנושי שיכסה אותה בלילה טוב.

  24. לי, סיפור חזק, אמיץ, ריתק אותי.

  25. לי יש שתי מיריות שהגיבו. לא אותה תגובה. אז בבקשה לשים לב :)

  26. למירי פליישר, מירי האחרת שהגיבה היא חברה יקרה שלי והיא קופחה ב”תודה לכל המגיבים” בסריית התגובות שהיא הופיעה בה, אבל היא עוד תקבל ממני חיבוק… ואולי גם את, יום אחד :) ).
    לבנה – מצא חן בעיניי התיאור שלך. עקיבא – תודה!!

  27. נהדר! מה בסה”כ היא רוצה, נשיקה על המצח! אהבתי. לא חשבתי אף פעם על קזנובה כאב. לא נראה לי אב מופתי במיוחד…

  28. לוסי יקירתי, ראיתי סרט על חייו של קזנובה בערוץ הביוגרפיה ונטרדתי מהסיפור שהיה לקזנובה רומן עם בתו מבלי שידע שהיא בתו (הם ציינו שהוא שכב איתה שוב אחרי שנודע לו, אבל אני מנסה להדחיק את זה). ואכן הוא לא נראה מופת לחיי משפחה בכלל…

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.