כמה עובדות: / חנה ליבנה  

הַזְּמַן, עַכָּבִישׁ, שְׁקָרִים,
אַתָּה כְּבָר לֹא נוֹגֵעַ בִּי.

הַזְּמַן מַמְשִׁיךְ לִטְווֹת חוּטֵי שְׁקָרִים
שֶׁמַּסְתִּירִים אוֹתְךָ
מִמֶּנִי.
מַפְתִּיעַ אֵיךְ מִבַּעַד לַקּוּרִים
אַתָּה בָּרוּר כָּל כָּך
כְּמוֹ זָר.
תָּמִיד הָיוּ לְךָ כַּאֵלוּ מִין תְּנוּכֵי אָזְנַיִם
וְצַוָּאר?

בַּבַּיִת הַזֶּה לֹא הוֹרְגִים עַכְבִישִׁים,
הִכְרַזְנוּ פַּעַם כּשֶׁחָשַׁבְנוּ
שֶׁהַזְּמן עוֹצֵר.
עַכְשָׁיו אַתָּה
מוֹחֵק אוֹתָם בְּעֲקֵבְךָ
הוֹרֵג אֶת הַזְּמַן
שֶׁלָנוּ
יַחַד.

,

מעבר לפינה: רוקמת התחרה / אביטל ז’נט קשת

תגיות: , ,

19 תגובות »

  1. כמה עצוב… אהבתי מאוד את השורה על תנוכי האוזניים והצוואר. ברור כמו זר – יש בכך חוכמה רבה. השורות האחרונות, לטעמי, מסבירות מדי.

  2. יפה התיאור הזה של הדמות המוכרת-וברורה-אך-זרה שבוקעת פתאום בין הקורים: תגלית מוּכּרת ועצובה.

  3. יפה החיבור בין זמן – עכבישים – שקרים
    המתאר את ההתרחקות של בני-הזוג, בדרך לניתוק הסופי.
    שיר מכמיר-לב על כמה מעובדות החיים.

  4. ציורי ונטווה דק דק ובעדינות. מקסים.
    יש לוויטמן שיר שאלי אליהו בבננות תירגם, עכביש חרישי, כמדומני.למי שמעוניין.

  5. אהבתי.
    …”אתה ברור כל כך כמו זר” במשפט זה הצלחת לתמצת את מהות הקשר.
    הרי ידוע שכשמאוהבים, עוורים לחלוטין לחסרונותיו של האהוב ופתאום הכל מתבהר ואפשר לבחון אותו כמו זר.
    לדעתי אפשר היה לסיים את השיר בשורה – שהזמן עוצר. אבל מי אני? קטונתי.

  6. העתקת הפוקוס מטשטוש הרגש של בן הזוג כלפי הדוברת, אל ההסתכלות החדה והמפוכחת שלה בפרטים שוליים במראהו החיצוני של האהוב בסיום הבית השני – מוסיפה לשיר אירוניה, אפילו סדיזם מחויך, ומונעת ממנו דמעוניות יתר של רחמים עצמיים. גם הקונקרטיזציה של הביטוי הסלנגי “להרוג את הזמן” בסיום, בעימות עם “הזמן לא עוצר” בפתיחת הבית, סרקסטית, מרה וטובה. שיר פמיניסטי נוסף בסדרת “רומנטיקן מר” אחרים.

  7. חני
    כל כך יפה. ועצוב

  8. הרגשתי כאילו אני קוראת קטע מתוך מונולוג של דמות במחזה…
    שיר נהדר. הסוף טיפונת מסביר באמת, אבל זה לא ממש גורע.

  9. משובח.

    הזרה, משחקי מילים וניגודים
    נטווים בצד רגש מפעפע בשיר.

  10. מבעד לשקרים האיש נהייה ברור. כמה אבסורד. שבשביל לראות ברור צריך כמה שקרים.
    באכזריות הוא הורס לעכביש את קוריו, מפרק את הזמן, דורס את השקרים. הרס על הרס.

  11. איך מכלה מלכודת הזמן השקרית והמסכתית את האהבה ומרחיקה בין האוהבים.
    יפה תארת זאת בשירך חני

  12. אמנות ההתרחקות.
    נגע לליבי.
    תודה!

  13. עצוב ויפה. וזה כה יפה: תָּמִיד הָיוּ לְךָ כַּאֵלוּ מִין תְּנוּכֵי אָזְנַיִם
    וְצַוָּאר?

  14. התכנים של השיר הזה בסדר אבל אין לו מקצב פנימי של שירה. היה צריך להיכתב כמו פרוזה.

  15. תודה לכם מגיבים יקרים, היה מענין לקרוא תגובותיכם,ואיך כל אחד מוצא ורואה דברים אחרים, זה מאלף ומלמד!

  16. אהבתי מאוד שווה עוד כמה קריאות בכדי להטמיע את התוגה

    GODSPEED

    נהופמן

  17. חיה די! לא נמאס לך? לא לימדו אותך אבא ואימא שעל טעם ועל ריח אין מה להתווכח?

    מקצב שמקצב תעשי לי טובה מה שחשוב זה רק התוכן והתחושה…

    ראבק! אצלך מיכאלאנג’לו לא היה עובר כי הוא דתי מידי דה וינצ’י כי יש לו בעיות קשב וריכוז מונה כי הוא מצייר מטושטש ופיקאסו כי הוא לא רואה טוב וכל הציורים שלו עקומים…

    לכי ליצור או לפחות ללמוד לכתוב ביקורת עם אלטרנטיבה בהירה ממליץ לך ללכת לעשות קורס מבקרים אצל רענן שקד

  18. מקסים מקסים!!!!
    כל כך מרגש ויפה.
    “מוחק אותם בעקבך”-שורה כל כך חזקה ומעבירה עוצמות של רגש.
    וגם בבית הזה לא הורגים עכבשים, הכרזנו

    שיר משובח וחזק!

  19. שיר נהדר, חני
    והשורות האלו
    “מַפְתִּיעַ אֵיךְ מִבַּעַד לַקּוּרִים
    אַתָּה בָּרוּר כָּל כָּך
    כְּמוֹ זָר.
    תָּמִיד הָיוּ לְךָ כַּאֵלוּ מִין תְּנוּכֵי אָזְנַיִם
    וְצַוָּאר?”
    משלבות הומור ותחושת איום
    מזכיר לי את שאלותיה של כיפה אדומה
    נראה כמו חומר נפלא לטוות ממנו מחזה חדש.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.