אמיר / לילך ובר  

אני רואה את שני החריצים שבין הגבות שלך, איך הם מעמיקים לקמטים. אולי לא ממש רואה, את הרי בצד השני של העיר. לסדינים אין תחושה. לא. זה לא מובן. אני לא מרגישה את הסדינים. הייתי אומרת שאני לא חשה את הסדינים, אבל זה נשמע לי עילג. כמו הילדה עם המסטיק באוטובוס הבוקר שאמרה, איך הוא חש את עצמו. אני חוזרת לסדינים, אין תחושה. אין צורך במובן או בהיגיון, זהו תחביר של חלום.
לסדינים אין תחושה. אני זורמת עם העילגות האפשרית, לא חשתי את הסדינים. הם היו בהירים עם הדפס של פרחים בהירים. לא ממש נעימים למגע בתחושת בטן, כי על העור לא חשתי בהם.
ערב. חלונות פתוחים. דרכם חודרת רוח של צהריים. ערב עם רוח של צהריים, שימי לב, אנחנו שוב חוות יחד תחביר של חלום. הצירוף הזה, תחביר של חלום, מנכר. המחשבה מנקרת לי במוח. בטח תאמרי שהוא אקדמי מדי, אבל מה לי ולאקדמיה.
אוניברסיטת חיפה. שעת בוקר. סביב מה שהיה צריף הפח של קפה דשא הציבו גדר פח. קל להבחין בפרטים מהחלון של קומת ה700. לטובת קוראת לא זהירה שייתכן ותתפתה לקפוץ מכאן אל מותה, אומר, זאת רק קומה שנייה והחלונות אטומים.
מגדל השן של האוניברסיטה דומה להפליא לבניין הפרלמנט בברזיליה. שאלתי, עייפה כמו בחלום, אם גם ממנו קופצים אזרחים אל מותם. הדוקטור חייך, תשובתו נהגתה מבלי ששפתיו ינועו. הוא ציין שהוא נשוי והסתכל לי ישר בעיניים. הוא והאישה שלו ביחסים פתוחים. הבן-זוג הנאור של תמי אוהב שהיא מספרת לו איך ערבים משכילים מזיינים אותה מאחורה.
הזין הדק והאקדמי שלו מזדקף, וכשהיא מתארת לו מה הם עושים לה עם הזרע שלהם הוא מתכווץ, והזרע שלו כמו זיקוקים מנקד לו את הבטן בלבן סמיך.
למען האמת, היא אומרת לחברות שלה אגב משיכת לק ורוד עז, אם זה היה תלוי בי הייתי מעדיפה למרוח לק כל היום, בידיים וברגליים, מאשר להזדיין עם ערבים. מקסימום לשייף רהיטים ולמרוח לכה. אבל הזין שלו, תמי מסכמת, והחברות צוחקות צחוק מופקר.
ערב. רוח של צהריים. הייתי שואלת את המאהב עליו אני רוכבת אם הוא חש בסדינים, אבל אנחנו פקעת איברים. הדיבור מיותר.
שקט. תשתקי רגע, אני יודעת מה את חושבת. אמיר זה אחד השמות היחידים שהולכים יופי גם בעברית וגם בערבית. אמיר היהודי הוא לא רק גוף. את יודעת את זה כמו שאני יודעת, אבל רק אחרי שאני מספרת לך שבלי אמיר הערבי, אמיר היהודי לא היה שותף לפקעת איברים.
אוקטובר. קומה שלישית בלי מעלית. בצד השני של הכביש יש בארשלרוסים. שתינו יודעות שהבניין מטופח כי בקומות העליונות יש בית זונות. מניחות שהן יושבות על הבאר ומחכות ללקוחות. אמיר הערבי סיפר לנו שבירה בבקבוק עולה שם 14 שקל. זה לא מפתה אותנו להיכנס, את הרי לא אוהבת בירה.
אני שומעת אותך אומרת, למה את מתעסקת בחלום עם אמיר ההומו, כשבעירות את עמוק בעניין של הזונות. אבל הקול שלך ממוסך בקרומי שינה, ואני לא יודעת לגעת בזונות. אולי תעקמי את האף ותצייני שזו התחמקות מהתמודדות. תסכימי איתי שעדיף שהחוק יתייחס ללקוח כפושע ולא לזונה.
אוקטובר. שעת ערב. רוחות של סתיו נשבו דרך תריסי המרפסת הסגורה אל הסלון כחול הקירות. אמיר אחד קפץ להביא פיצה. רדפתי אחריו לדלת עם כסף, הוא הניד בראש שלא אעליב אותו. החזרתי שטר סגול לארנק, הוא ציין בחיוך זדוני שהם במערכת יחסים פתוחה, ורק שתדעי שאמיר דו-מיני.
לא הרגשתי כלום. אני לא חשה את הסדינים. גם לא את העור של אמיר, למרות שאנחנו פקעת איברים ונוזלי גוף עם תחביר של חלום.

,

מעבר לפינה: המכשפה / עמית מאוטנר

תגיות: , ,

5 תגובות »

  1. וואו, ממש הרגשתי את התחביר של החלום סוחף אותי לעולם הזוי. נהדר.

  2. פשוט משעמם. אי אפשר לקטול יותר מזה.

  3. ארוטי תחביר החלום שלך

  4. אירטית משהו שפת החלום שלך

  5. דורש עיכול רציני

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.