לו ניתן והיה הרעש / אמיר שגיב  

לוּ נִתַּן וְהָיָה הָרַעַשׁ,
רַעַשׁ.
בְּנֵי אָדָם רוֹצִים לָהֶם מַגָּע
נָשִׁים פְּשׁוּטוֹת מְכַלְכְּלוֹת
אֶת הַלֵּילוֹת.
רַעַשׁ לוּ נִתַּן.


הָאָמָּן יָשַׁב חֲפוּי רֹאש בְּבֵיתוֹ,
בְּבֵיתוֹ.
אֵין חֲריזָה בְּמֶרְחָב הַפְּלַסְטִיק,
שְׂבַע יָמִים יָשַׁב
עַל הָרִצְפָּה.
בְּבֵיתוֹ חֲפוּי רֹאש.


בַּחֲלוֹם נִגְלוּ לִי פָּרוֹת רָזוֹת,
רָזוֹת
לָאֵם נֶאֱמָר שֶׁהַיֶּלֶד לֹא יִגְדַּל,
וְאֵין תֵּמַהּ
שֶׁלֹא קָרָה דָּבָר.
פָּרוֹת רָזוֹת.


הָיְתָה לִי יָד בְּכֹל הַעֲסָקִים הַלָּלוּ,
אֵין יָד.
אֵין חֲריזָה עִם פְּלַסְטִיק
אֵין מַגָּע שֶׁאַחֲרִיתוֹ שָׂבְעָה
פָּרוֹת רָזוֹת,
אוֹת הֵן לַבָּאוֹת

,

מעבר לפינה: מסוטים / דני שמואלי

תגיות: , , ,

8 תגובות »

  1. שיר טוב. שילוב בין כאב אנושי עכשיו לבין יסוריי היוצר באשר הוא לבין אזכורים מיתיים מהמקורות.

  2. לכאורה יש יותר מדי רעש בשיר; כל בית על שורותיו עושה “רעש”
    במראות ובמילים – “חריזה במרחב הפלסטיק”, חלום מיתולוגי -”פרות רזות”, קול המשורר, האמן – “שבע ימים” וילד שלא יגדל, כל ה”רעש” הזה, “לו ניתן” והיה עובר, אולי לא היה המשורר קורא לו “כל העסקים הללו” ואז אולי היתה לו יד.
    האם לכך התכוון המשורר?

  3. שיר ארספואטי שמעורר הזדהות.
    השקט הוא מוות. רעש לו ניתן…
    אהבתי

  4. שיר שצריך לקרוא פעמיים לפחות.
    לפחות פעמיים את השיר צריך לקרוא.

  5. השיר חידתי מדי. נתקלתי בשני שירים שלך ב”בינתיים 3″ “חג הולד בעיר התחתית של חיפה” ו-”כפר נחום” ומאוד התרשמתי מכשרונך העצום ובגרותך השירית. האמת – מהשיר הזה התרשמתי פחות. אני מקוה שתתמיד ותהיה למשורר בולט, אולי אפילו גדול

  6. אח שלי רצית לומר קצת מידי אמרת יותר מידי ולהפך
    שיר עם בעיית קשב וריכוז

  7. כמה תגובות

    נהופמן- אני סקרן. למה התכוונת?

    דוד אדלר – כנ”ל

    ורוחא שפירא- מה היה עובר?

  8. נתתי מחמאות מרקיעות לשירים קודמים שצדו את עיני. שיר זה לא דבר אלי. קורה לי גם עם משוררים מהמעלה הראשונה. אז אתה יכול להרגע

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.