מסוטים / דני שמואלי  

סטיתי מדרכי ונכנסתי לחנות “ספרים בכפר” במושב בני ציון. החנות רחבת הידיים ועמוסת הספרים הייתה כמעט ריקה ואני פניתי למוכרת ובקשתי לראות ספרים של יואל הופמן.
שתי מוכרות, לבושות שחורים, התקרבו לעברי והסתכלו עלי בענין, “או” שרקה אחת מהן, “שרון מאד תשמח.”
“מי זו שרון?”
“המומחית שלנו להופמן, מעריצה אותו, אבל היא לא פה.”
“מתי היא תגיע?”
“עוד מעט, היא בשרותים.”
“יופי, אז בינתים הראי לי ספרים של בורחס.”
הן צמצמו את המרחק, “בורחס?” נשפה השניה, “גם שרון,” פסקה, “בוא, אני אראה לך בינתיים.”
על המדף השלחני אתרנו שלושה ספרים, החזקתי את שלשתם ולטפתי את הכותרות. אחד מהם נשא את תמונתו, בצבעי אפור לבן פסטלים, מביט אל עננים קודרים. ‘מלאכת השיר’ נכתב בין העננים. בעמוד הראשון קראתי “- וכל שבידי להציע לכם הם ספקות.” סגרתי את הספר והחזקתי אותו בחזקה, אצבעותי מלבינות.
“הוא רוצה את הופמן!” זמרה השמלה השחורה לצעירה שהתקרבה אלינו.
“אני מקוה שנתנו לך לסיים,” חייכתי אליה, היא קמטה את מצחה, “היית בשירותים, לא?” הוספתי.
“איזה ספר אתה רוצה?” העורבות עזבו אותנו לנפשנו.
“ספר יוסף, אבל תראי לי מה שיש.”
“חבאאל,” היא אמרה, מושכת את ה-ב’, “הוא אזל, ודוקא בבית יש לי שני עותקים.”
מבוגרת מעט מהבת שלי, עגיל באף, רגליים מאובקות, חולצה ללא שרוולים ושני פרפרים אפורים, אחד על כל כתף. הבטתי סביבי. לידינו היה מדף ספרי נוער, החמישייה הסודית או אולי השמיניה החוקרת. ‘מסוטים’, ‘מסוטים’, היתה מלת המפתח בפתרון התעלומה של החבורה אחרי ששתו מיץ תפוזים חם ואכלו מאפינז מנומסים, כאֵלו אנגלים. נבוקוב חייך אלי ממדף שכן.
“יש רק את Curriculum Vitae, אבל זה כדאי, הוא במבצע.”
“הפרפרים נראים כמו רישום פחם, אף פעם לא ראיתי כזה, זה כואב?”
“זה מאה ושלושים ש”ח לשלושה ספרים, אנחנו נצלצל אליך כשספר יוסף יגיע.”
ברמזור, פתחתי את Curriculum Vitae האפור, היה שם איור, ספק קשקוש עיפרון, ומתחתיו “הזונות קראו אֵלַי וְיֶן וְיֶן”.

,

מעבר לפינה: הזמנה / חי קשת

תגיות: , , ,

5 תגובות »

  1. ההסטה שלא נעשתה מהקוריקולום ויטה האפור אל הקוקוריקו של הגבר
    “מבוגרת מעט מהבת שלי”, מתנודדת בין החמישייה הילדותית לבין ‘לוליטה’ של נבוקוב.
    וברקע שתי עורבות, כמו מקהלה יוונית
    זה מה שקורה כשהסבטקסט עוזב את הספרות ומתלבש על החיים, סבטקסט על כל כתף
    “רק בספרות יש דמויות”, נהג לומר מישהו.
    מקריאה לקריאה הסיפור הזה נעשה יותר גלוי

  2. אבל זה לא סיפור. זה דוקו.

  3. ספק עורבות שיצאו מהיצירה (של הופמן?)
    ספק ספרניות
    בורחס במלאכת השיר וספקות
    תעלומה מספרות הנוער הבלשית
    ונבוקוב הסופר מחייך אל המספר ממדף שכן
    סמוך למבט כלפי הספרנית בגיל הבת של המספר.

    ספק כתיבת פרוזה, ספק כתיבה פיוטית
    כאשר ברקע הרהורים סמויים וחקירה לגבי
    יואל הופמן
    החל מספרו הראשון שאזל ועד האחרון אשר במבצע

    נהניתי לקרוא

  4. תודה זיוה ומירי. כעת אבין את הטקסט טוב יותר.

  5. עשה לי תחושה לעוד מחכה להמשך…

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.