בושה וגלימה / חנה יגר  

yeger

2006, אקריליק על בד,  40X60.

הוצגה בתערוכת יחיד בשם “עבודות” בבית האמנים ת”א באצירת דגנית ברסט.

,

חזרה לתחילת הגיליון

תגיות: ,

7 תגובות »

  1. לוחמת תרבות בתאריך 20 בOctober, 2009 בשעה 1:50 pm:

    קולע למטרה בעוצמה וכנות!

  2. חנה יגר בתאריך 20 בOctober, 2009 בשעה 2:36 pm:

    תודה
    את מוזמנת לראות עוד בתערוכת יחיד שלי שתתקיים במוזאון רמת גן החל מ-6 בנובמבר בשעה 12.במסגרת סדרת תערוכות לאמנים צעירים.
    להתראות

  3. עמית מאוטנר בתאריך 20 בOctober, 2009 בשעה 4:06 pm:

    מצויין! מינימאליזם מדוייק. אהבתי את הפלפל של הכותרת.

  4. עדה ק. בתאריך 20 בOctober, 2009 בשעה 5:17 pm:

    זה מעורר איזו אסוציאציה עם שלושת הקופים המוּכּרים ההם (הלא-רואה, הלא-שומע, והלא-אומר), אם כי סביר להניח שהאינטרס העליון של כל אחד מהשלישיה שכאן הוא דווקא להיות לא-נראה.
    ולמרות שלא רואים אפילו תו-פנים אחד, הציור מלא הבעה.

  5. אסנת בתאריך 20 בOctober, 2009 בשעה 7:03 pm:

    אכן מלא הבעה! אל תסתכלו עלי!!!
    לרגע זה נראה כמו סרט נע… מואשם יושב בבית משפט ומרגע לרגע מרגיש שפוף יותר ויותר וסתם להסתיר את פניו מפני העיתונות לא מספיק יותר… בסוף מגיעה גם החרטה.

  6. לוסי בתאריך 20 בOctober, 2009 בשעה 7:42 pm:

    חזק מאוד, וכמו שאמרו לפניי מזכיר כל מיני דברים, כמו שלושת הקופים. אבל מעבר לזה יש לציור עצמה גדולה. הוא לא נעים, לא עושה טוב, בלי הנחות. אני לא בטוחה אפילו שרוצה לראות את הפנים שלהם. הם כל כך מוסתרים ושקועים בבושתם שכמעט נמחקים, נעלמים.

  7. חיה ויסהוז בתאריך 2 בNovember, 2009 בשעה 3:32 pm:

    נכון הציור ממש לא נעים לעין. אבל מסקרן. מה הוא אומר? וודאי שלא חרטה. אין שום קשר בין חרטה לבין הסתרת הפנים אל מול העיתונות שאנו רואים אצל מיטב פושעינו בבית המשפט. זו הסתרה פרקטית, שלא להיחשף ולא לגרום נזק למשפחתם. אם יש בה בושת פנים – זו רק של מי שאיתרה מזלו ונתפש. כל עוד לא נתפס – מה לו ולחרטה.
    מה שמוזר במיוחד בציור הוא הצרוף של גבר אחד ושתי נשים, או אשה וילדה. איזה מין סוג פשע זה היה?
    לא אהבתי את הקישור לשלושת הקופים. האם זו רוצה לומר שאלו עדים בעל כורחם?
     

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.