* / דניאלה אידן  

אנחנו נמצאות כאן מזה ימים רבים, נדמה שכל חיינו. קרום דק, שקוף מתווה את הגבול שמעבר לו אין באפשרותנו להתקיים, לא לעת עתה לפחות. ידינו נמתחות, מתהדקות אל הדפנות הגמישות, הנעות ברכות בהתאם לתנועותינו. באפילה התמידית בה אנו שרויות אין בכוחנו אפילו לדמיין מהו אור, ודאי שאין טעם לפקוח עיניים.
יש חוקרים הגורסים כי אין בכוחנו לשמוע הרבה, אחרים טוענים כי שמיעתנו מפותחת עד למאוד, הקיצוניים שבהם טוענים כי אנו מחליטות הכול לגבי גורלנו.
איננו מאשרות דבר, גם איננו מכחישות מאומה. אנו יודעות את אשר אנו יודעות, איננו יודעות מהו הרבה או למאוד. יודעות אנו את הריטוט הקל המרדים, את צליל הדם הרוחש, את הלמות הלב המעלה בנו געגוע, על אף שרבים אומרים כי אין זיכרוננו מפותח דיו לגעגועים.
וכעת, הצלילים המוזרים הללו… והתנודות.
פתאום הכול קצוב אחרת, אנו מוטחות אל הדפנות מדי כמה רגעים, נצמדות בחוזקה זו אל זו, מתנחמות בקצב המוכר. פיותינו נפערים נסגרים, בולעות בבהילות את הנוזל שעשה דרכו נינוח בגופנו. לא הייתה תכונה כזאת מעולם, ומהדי הגלים המגיעים אלינו נדמה שסוער גם בחוץ.
כשגופינו מתחילים להתרגל לתזוזה, מגיעות באות גדולות יותר, חזקות להפליא, המאיימות למוטט עלינו הכול. פתאום אני מבחינה שאת מתרחקת… ידינו כבר אינן אחוזות, ובמה שנדמה כאבחה מהירה את נעלמת. אני נותרת לבדי רגע, חשה את הלחץ מתחיל להיסגר עליי, אני נשאבת בחוזקה… לאן מוביל כל זה? לאן זה מוביל?
לפתע אני שומעת את מה שאני מזהה כצווחה שלך למרות שמימיי לא שמעתי כדבר הזה ואיני אמורה לדעת מהי צווחה ומהי שלך. עוד רגע קט וגם בי עולה צווחה דומה.
עתה מתברר לי שאנו שוב יחדיו. באוויר העולם.

,

מעבר לפינה: אביב / אילה בן-לולו מוסקוביץ

תגיות: , ,

7 תגובות »

  1. לקח לי קצת זמן להבין מי הדוברות, וכשהבנתי (אני מקווה) חזרתי וקראתי שוב, וראיתי כמה יפה ערוך כל זה – כולל המעבר הפתאומי מ”אנחנו” אל “אני” ו”את”. נגעה לליבי במיוחד הפיסקה המבוהלת שמתחילה ב”פתאום הכל קצוב אחרת”, ומצא חן בעיניי התיאור הנוגע-לא-נוגע, בנושא שמטופל לעיתים באלימות (שלא לצורך).
    הרבה הצלחה לשתיהן בדרכן החדשה!

  2. מזל טוב להולדת התאומות! אמא כל כך רגישה תדע וודאי לגדלן ביחד ולחוד

  3. מקסים, נוגע, מרגש.

  4. תענוג!! מאד רגיש ונעים…

  5. לא השתכנעתי. מלאכותי. אמנם זווית הראיה אינה שכיחה אולם גם אינה מוסיפה לנו איזו תובנה מעניינת. לחנוך לוין יש משהו כזה, חזק יותר. שכחתי מה שמו של השיר.

  6. מרתק ונוגע. ‘מהי צווחה ומהי שלך’ צמרר אותי.

  7. מוכשרת שכמותך נועה תנועי ברכות מחד ובחיתוכו של סכין מאידך.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.