אנחנו הולכים יחפים / מתי שמואלוף  

בַּחוֹלוֹת הַחַמִּים וְהַצְהֻבִּים שֶׁל מִדְבַּר הַזִּכָּרוֹן
הֶעָצוּם, וְהוּא קוֹרֵא לָנוּ לָצוּם, וּמִבִּפְנִים לַחוּץ שְׁמָמָה פִּלְאִית נוֹדֶדֶת

וְלִבּוֹ שֶׁל מִדְבַּר הַזִּכָּרוֹן
פּוֹרֵחַ לְכָל אוֹרֵחַ,
מוּכָן לִסְעוּדוֹת פִּרְאִיּוֹת וּמַלְכוּתִיּוֹת כְּמוֹ חֲלוֹם שֶׁהֵסִיר אֶת הָעֲצָמוֹת הַלְּבָנוֹת וְהַיְּבֵשׁוֹת שֶׁל הַמְּצִיאוּת וְקָרַם עוֹר וְגִידִים שֶׁל פֵיוֹת וּמַלְאָכִים.
וְאֵין מָקוֹם לִסְפּוֹנְגָ’ה בַּמִּדְבָּר הָרָחָב, מַה גַּם שֶׁהָאָבָק הַגַּס עוֹשֶֹה כָּל הַזְּמַן אַהֲבָה יַם עַל תִּיכוֹנִית עִם הַחוֹל הָרַךְ, שֶׁרַק לִפְנֵי רֶגַע פָּרַץ אֶת רַחְמָהּ הֶעָנָק שֶׁל הָרוּחַ הַמְּחַלֶּלֶת, הַזּוֹנָה,
וְאֵין שׁוּם הַגְדָּרָה שֶׁתִּגְדֹּר מִסָּבִיב לַמִּדְבָּר גָּדֵר שֶׁל בֵּיהַ”ס,
וְיֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה, שֶׁאִם הָיְתָה לְמִדְבַּר הַזִּכָּרוֹן מַחְבֶּרֶת,
אָז הוּא הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּגוּפֵנוּ כעֵט,
וְשִׁיר הָיָה נִכְתָּב עַל דַּפֵּי מֵי תְּהוֹם הַזּוֹרְמִים מִתַּחַת לַאֲפֵלַת נִצְחִיּוּתו.

וּבֵין עֲלִיַּת אֲפֵלַת הַיּוֹם לַעֲלִיַּת אוֹר הַלַּיְלָה
הָיְתָה יוֹרֶדֶת לָהּ הָעֲלִילָה עַל סִפּוּר חַיֵּינוּ,
וּפַחַד הָיָה נָמֵס לְמוּזִיקַת אֲוִירָה מַרְגִּיעָה,
וּמַחְשָׁבָה הָיְתָה סוֹף סוֹף מִתְבּוֹנֶנֶת וּמְבִינָה שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל מִּדְבַּר הַזִּכָּרוֹן עָצוּם,
וְאֶת כָּל חַיֵּינוּ הוּא נוֹשֵׁם בִּנְשִׁימָה
אַחַת
לֹא פּוֹסֶקֶת,
וְלִבּוֹ הֶעָנָק שֶׁל הַמִּדְבָּר,
שׁוֹאֵף אֵלָיו פְּנִימָה אֶת מַעֲשֵֹינוּ,
ונוֹשֵׁף מִתּוֹכוֹ הַחוּצָה אֶת רְצוֹנוֹתֵינוּ,
וְנַהֲרוֹת דָּמוֹ זוֹרְמִים בְּכָל צִיּוּר חַי שֶׁל חֹרֶף אוֹ שֶׁל עִיר גְּדוֹלָה,
וְכָל תְּקוּפַת חַיֵּינוּ חוֹדְרִים נְחָשָׁיו
בְּאַהֲבָה אֶל הַחוֹר הַשָּׁחוֹר הַקָּרוּי בִּשְֹפָתֵנוּ: “יוֹם מוֹתֵנוּ”.
וְכָל רַעְיוֹן אוֹ בְּרָכָה אֲשֶׁר יוֹצְאִים מִשְֹפָתֵינוּ
נוֹבְעִים אַךְ וְרַק מִנִּשְׁמַת גּוּפוֹ.

,

מעבר לפינה: אגם עירוני / ניר סגל

תגיות: , , ,

6 תגובות »

  1. וואו. מורכב נורא. אני צריך לקרוא עוד פעם, אבל יש כאן משהו שתופס בגרון ולא מרפה.

  2. מתי היקר, זה ממיס לב ונצרב במדבר הזכרון

  3. אכן דורש קריאה שניה, אבל מדבר הזכרון כישף בי כבר בראשונה.

  4. אני מסתפקת בבית השני, הוא מאד יפה בעיני. הבית הראשון מצריך קריאה חוזרת.

  5. הכי אהבתי את לבו של המדבר הקורם עור וגידים של פיות ומלאכים.
    נכון שזה מאוד מורכב ומצריך עשרות קריאות חוזרות ורישום מדוקדק של הצעדים (לפני שהרוח ימחה אותם), אבל זה שאין צורך לעשות ספונג’ה זה כיף אדיר. מתי, שאפו!

  6. זה כמו משחקי ההגיון: מזוית מסוימת זה נראה כמו אוסף של תעתועי לשון ואסוציאציות, ומזוית שניה זה הגיוני לחלוטין, שלם, זורם ופשוט.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.