מחוץ לשיר / טל סמולסקי  

1.
וּמַה יִשָּאֵר בַּחוּץ?
גִיטָרוֹת הָעֹנֶג שֶׁעוֹבְרוֹת בְּשִׁדְרַתִי?
תְּחוּשַׁת בּוֹסָה נוֹבָה שֶׁל גַּעְגּוּעַ?
זְנַב מַשְׁקֶה מְקַשְׁקֵשׁ קִנָּמוֹן
קִנָּמוֹן
קִנָּמוֹן?


2.
מִמַּעֲבֵה יַעַר הַשְּׁאֵלוֹת נִשְׁאֶרֶת וְנוֹשֶׁרֶת שְׁאֵלָה יְחִידָה:

כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר בֵּין שְׁנֵי עֵצִים
הַאִם דָּבֵק בּוֹ מַשֶּׁהוּ מִן הָעֵץ?וְאִם כֵּן מַה?
טַבָּעוֹת שֶׁל שָׁנִים מִבִּפְנִים?

וּמָה מִבַּחוּץ?
מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ קְלִפָּה חוּמָה?

,

מעבר לפינה: שי צבי הורודי

תגיות: ,

8 תגובות »

  1. גיטרות עונג ובוסה נובה של געגוע! כן! :)

  2. כשאדם עובר בין שני שירים / האם דבק בו משהו מן השיר?
    מה עשית לי, טל סמולסקי? איזו סמרמורת העברת בשידרתי.

    ענוג, מענג ומקסים.

    איתי רון

  3. יפים הקולות בשיר הזה – הקשקוש של זנב המשקה, הדהוד הקינמון, והרשרוש של השאלה הנושרת במעבה היער.

  4. והאם בעץ דבק משהו מן האנושיות? העיסוק בתהייה יכול להיות הרבה יותר מעניין מהרדיפה אחר תשובה. שיר מצויין

  5. שלום למגיבים,
    חיממתם את ליבי מאוד.
    תודה על הפירגון הרגישות והמילים הטובות.
    תבורכו,
    שנה טובה,
    טל.

  6. טל,
    השירים, בומיוחד השני – זהב טהור. נוקב, מהדהד, חד.
    תענוג צרוף!

  7. נכון אמרה ליאל
    העיסוק בתייה הוא כאן העניין בשיר.

  8. ואם השיר הוא יער של שאלות, הרי שלאדם הכותב לא נותר אלא לתהות ולחפש.
    זו חולשתו של המשורר – חולשה שכולה עוצמה: להכיר בידיעתו המוגבלת, החסרה, הריקה.
    אולי כמו הפילוסוף, המשורר מטיל ספק, מתלבט, נאנק ממחשבות, חותר אבל לא מגיע.
    אולי מי שמיטיב לשאול – איננו נדרש לתשובה. (גם זו נחמה).
    טל, השירים שלך יפים מאוד!

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.