סונטה הפוכה / שחר-מריו מרדכי  

לאלישבע גרינבאום
,

תִּהְיֶה זוֹ טָעוּת גְּמוּרָה לצַפּוֹת פּתְאוֹם לְמוֹתֵנוּ
הַיּוֹמָן מָלֵא וּמַדַפֵי הַמְּקָרֵר עוֹד לא רֵיקִים
וְיֵשׁ מָטָלוֹת שֶׁהַלֵּב דּוֹרֵשׁ לְקַיימַן.


עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא לִקְרַאתֵנוּ
אֲבָל בֵּינְתָיִים הַמּחַ פּוֹעֵם; הַלֵּב מַחְכִּים
וְהַיְּדִיעָה שֶׁיֵּשׁ עוֹד זְמַן


ויֵשׁ כָּל-כַּך הַרְבֶּה צִיפּיוֹת.
בָּרוּר. לא אֶת כּוּלַן נְמַלֵא
אֲבָל יִהְיֶה זֶה עָצוּב אִלְמַלֵא
מֻמְּשׁוּ יוֹתֵר מִשִּׁבְרֵי אַלְפּיוֹת.


חֶשְׁבּוֹנוֹת יְמַלְאוּ אֶת יַמֵינוּ
הֲרֵי לא אֶת כּוּלָם נִפְרַע
אֲבָל תִּהְיֶה זוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה
לְצַפּוֹת פִּתְאוֹם לְמוֹתֵנוּ.

,

מעבר לפינה: תקשורת מאובנת / חי קשת

תגיות: , ,

15 תגובות »

  1. זה שיר יפה מאוד מאוד. אני נרגשת גם כי דמותה של אלישבע קמה פתאום לנגד עיני אבל לא רק בגלל זה. אהבתי במיוחד במיוחד את המטלות של הלב ואת הבית השני.

  2. זה יפה ונכון, וכמה עצוב שלפעמים הוא בכל זאת בא, בלי שמצפים, כששום דבר עוד לא מוכן לקראתו.
    ויצא יפה, ההיפוך.

  3. מצמרר. ליטוף עצוב.

  4. יפה מאוד הסונטה ההפוכה המתארת ציפיה למוות, שהיא הפוכה מחוקיות החיים מהלכם ואופיים, שהרי יש מטלות שצריך להספיק לבצע ומשימות שצריך למלא ,וכה לא נכון לצפות באמצע המולת החיים הזאת למוות ,אבל המות לפעמים בא במפתיע בלי שנצפה לו פועל לפי חוקיות אחרת.שיר נוגע ברגישותו והסונטה ההפוכה מתקשרת לנושאו.אהבתי, שחרמריו.

  5. בהחלט מוגזם לחשוב על המוות בגילך, רק “ורתר” (יסורי ורתר הצעיר / גיתה) ודומים לו חושבים על המוות בגיל צעיר וגורלם רע ומר.בגילך יש עוד המון מה להספיק והכי חשוב למלא את הציפיות של אימא.

  6. קראתי את שירתך ונהניתי מאוד מהמיבניות ומרגיש מוסיקה במילים. אהבתי במיוחד את הבחירה בתיאורים של היומן והמקרר.
    הם מרגישים ומרגשים כאחד. בראשי הרבה פעמים הקבלה בין מילים לאוכל

  7. נהדר שחר מריו. אכן החיים לפנינו. הקצב מושך קדימה , הלאה בשמחה יחסית.

  8. אבל לא תמיד זה מצליח….

  9. תודה. א. על ההקדשה לאלישבע שעבורי היתה מורה נפלאה ואהובה.
    ב. על האירוניה ביחס לציפיה למותנו, שטות שאני מנסה לזכור כדי לא לשכוח
    את המטלות שהלב דורש לקיימן.

  10. לגמרי לאלישבע, על הבלתי צפוי. יופי של שיר.

  11. שחר=מריו המוות תמיד מפתיע, אותי מפתיעה רגישותך שיר כואב וישיר

  12. אבל תהיה זו טעות גמורה לא לצפות למותנו:
    מצמצת לרגע, והפסדת את רפרוף הכנפיים כולו.
    בזבז את החיים כאילו הלילה אתה מהמר בווגאס
    ומחר תתגלגל בפרה הודית.

    למותנו סבלנות של אישה אוהבת
    לבש תמיד לקראתו בגדים תחתונים נקיים,
    אל תאחר.

    תן סימנים בזמן שאתה ממתין לו:
    כתוב צוואה
    טע עץ, כתוב ספר,
    השאר אישה, לפחות בנמל אחד
    השאר ילד:
    שמישהו יישא את העיניים שלך
    כמו לפיד במרוץ שליחים שאין לו סוף.

    פעם קראתי כתובת בשירותים
    “מחר הוא היום האחרון של שארית חייך”
    מאז, רעש הניאגארה
    הוא עוד הזדמנות אבודה
    להשאיר משהו אחרי.

  13. שיר מעולם מאחר
    מזכיר את החצי השני שלנו…
    את החצי שחושבים עליו, אך לא מדברים עלין, הוא בעצמות שלנו, אך אנחנו שותקים אותו.
    מתכרסמים איתו
    להתראות טובה

  14. שיר נהדר. אקרא אותו לעת דכדכת, להזכיר לעצמי.

  15. שחרמריו, אנא החכם עוד את לבנו…
    a pesar de tu agenda apretada encuéntranos un hueco
    כל-כך יפה השיר שלך.

    איתי

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.