* / שי צבי הורודי  

ראש ברווז העץ שהכנת, פעם, נשבר
אני תוהה מתי תחזור, אני כישלון בכל הנוגע לעץ
העלים על העץ בגינה כבר כתומים
אני משקה אותו הרבה, זאת הבצורת הכי חורפית שידעתי
החתול הפיל את הגיטרה, היא שבורה
זה כבר לא משנה, אני מאמין
הזרע ששתלת בי, כשעוד ידענו אחד השני
יצא, עם הצואה, התרוקנתי
ציפית המיטה נקייה כבר הרבה זמן
עד לא מזמן עוד חשבתי שתחזור
מחר אני אוציא את הכורסא שלך, היא תופסת הרבה מקום
היא לא נותנת מנוח
המקרר ריק, אין לי הרבה
אז אם אתה חוזר, תביא איתך משהו.

,

מעבר לפינה: בשוך / אמיר שגיב

תגיות: , ,

8 תגובות »

  1. מרגש ומקסים.

  2. תודה רבה כוגן.

  3. ככה פשוט – כל כך יפה.

  4. שי לא הבנתי בדיוק אם אתה כתבת את זה, אם כן זה פשוט מדהים.
    אם לא, אז יש לך טעם טוף.

  5. לסיון: השירים בכתב-העת הם פרי עטם של המחברים. בפרט, השיר הזה נכתב, כמובן, ע”י שי הורודי (-:

  6. העצב פה הולך ומצטבר ומתגבר, משורה לשורה – הכי נגע ללבי עניין הכורסה, מחר.

  7. הריקנות עוברת בכל השיר, הדעיכה הקמילה
    אפילו מה שנשאר- מפריע

  8. הטקסט הזה אכן מדבר. אבל הייתי הולכת עם הקצב והשטף עד הסוף וכותבת ‘כשעוד ידענו אחד ת’שני’ ולהא ‘השני’ שחורק. אפילו שזו לכאורה עברית לא תקנית. כך גם ‘ת’כורסא שלך’.
    השורה ‘היא לא נותנת מנוח’ – מרעידה.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.