המכונאי / יאיר אשל  

לעמיר

בידיים האלה ממש, בנה מכונה.
כל בורג וזיז בה הכנס למקומו המדויק.
הטב להדק את ברגיה, הטב לשמנה.
וכך היא תגבור על רוחות, על לכלוך ואבק.


שמש בחוץ. הילדים קוראים לך לבוא. אבל השרטוטים על השולחן אוחזים בך – להישאר. בסוף היום תשקע השמש. ותחשוב בשכלך, כמה
אדישה השמש לצהלות הילדים; ותחשוב בשכלך, כמה אדישה המכונה אל התעופה; ותחשוב בשכלך כמה אדישים הברגים לתנועה השוחקת;


ובאותו השכל ממש תבנה מכונה.
בליבך תמרק את גופה העדין ותוקסם.
בנשמת אפך תתן בה חיים ונשמה
והיית
,,,למאושר באדם

,

מעבר לפינה: הוראות שימוש / אורלי עסיס

תגיות: ,

5 תגובות »

  1. יפה מאוד, נהניתי מאוד מהשפה.

  2. מנפלאות המכניקה האנושית.

  3. המכונה אדישה, אבל מי שבנה אותה אינו אדיש. זה יפה ונכון. אהבתי את הנקודה שבה האוֹמנות והאוּמנות משיקות זו לזו.

  4. כמה השמש אדישה לצהלת ילדים.
    משפט נחמד – אם לא מתיחסים אליו ברצינות…

  5. עצוב. מאד.
    ואם להתיחס כמו קודמי לביטוי שהכי תפס אותי – “בליבך תמרק..” חזק.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.