גוף / מירי פליישר  

miri body a

פורצלן. מתוך “חיי מדבר”. הוצג בתערוכה קבוצתית ברחוב הרצל 16 בשנת 2008 .

,

חזרה לתחילת הגיליון

תגיות: ,

9 תגובות »

  1. יצירה מרתקת, הגוף כמדבר, הגוף כמשהו שאבד ונתגלה מחדש.

  2. מאד מתחבר עם השיר שממש לפניו, מרקם-הגוף נראה כאילו עודו בתהליך העיצוב, וכולו חומר שאפשר ללוש, אולי לכד-מים…
    יצירה נהדרת.

  3. תודה למגיבות. שמחה שהעורכים פרסמו את העבודה בהקשר של בריאה. אשה…:)
    עוד עבודות למי שמתעניין כאן http://mirifleisher.blogspot.com/

  4. הי מירי!
    אכן, יש פה הרבה מהשמים והרבה מהארץ. ומה אחר כך? תהו ובהו? חיים? סדר? אהבה?
    נפלא, שמכל האמנויות הפלאסטיות, מייצגת כאן את מעשה הבריאה יצירה קרמית, אשר בהכנתה נדרש האמן להתמסר לתהליכים ולכחות שמחוץ לשליטתו, ולהרפות כדי לתת ליצירה להבשיל מעצמה.

  5. הי עלעלית
    בעצם הגליון נקרא מלאכה ולתוך הכותרת הזו הוכנסו הקשרים של בריאה וחמר . כמו שכתבת על היצירה הקרמית “אשר בהכנתה נדרש האמן להתמסר לתהליכים ולכחות שמחוץ לשליטתו, ולהרפות כדי לתת ליצירה להבשיל מעצמה.”
    זה לא מה שקורה לעולמו של הקב”ה?

  6. עבודה יפה, מרגשת. כמה עצב יש בחריצים הכחולים, אפורים. מאוד מתחבר לנושא הגיליון, מלאכה. מלאכה-בריאה-חומר
    מלאכה-בריאה-אישה

  7. ולכן פתחתי במלה “נפלא” ;)

  8. אכן, ההקשר הזה של בריאה, מלאכה, חומר והיוצר (האדם, האל, הכותב) הוא שהנחה אותנו בבניית הגיליון. הרעיון שבריאה אינהה עניין של זבנג וגמרנו, אלא תהליך מתמשך של עבודת-יד ממש. ותודה לעלעלית, למירי, ללוסי ולשאר המגיבות והמגיבים שהרחיבו וביטאו את ההקשר הזה…

  9. אני רואה זה שייך ל”חיי מדבר”, ואני באמת רואה את הקמטים שמזכירים את האדמה הסדוקה, המצפה לגשם. וזה מחזיר אותי שוב לשיר-הכד שמעבר לפינה…
    יפה ומתאים.

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.