כד / רוני אדם-מן
בְּיָדֶיךָ
לוּש מִחֵימָר גוּפִי
כַּד מַיִם
לְהַרְווֹת חוֹל יָמֶיךָ
הַנִפְרָשִים גַרְגֵר גַרְגֵר
מְלוֹא הָאוֹפֶק.
,
20 תגובות »
הוספת תגובה
עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.
בְּיָדֶיךָ
לוּש מִחֵימָר גוּפִי
כַּד מַיִם
לְהַרְווֹת חוֹל יָמֶיךָ
הַנִפְרָשִים גַרְגֵר גַרְגֵר
מְלוֹא הָאוֹפֶק.
,
עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.
שיר מקסים!
זו יצירת אמנות תרתי משמע…
שילוב מעודן של גוף ונפש – חימר ומים
ההופך לכד מלא באהבה.
איזה יופי.
שיר יפיפה. אהבתי את דו-המשמעות שבמלה “חול”.
בידיך גרגרי חול
זהובים.
כה יפה.
איזו זוטא מלבבת!
אני יכולה לדמיין את תמונת המכשיר הזה, שאת שמו שכחתי, שעליו מעצבים כלי קרמיקה, תוך כדי הסיבובים המהירים. אהבתי את תיאור הימים הנפרשים.
אובניים?
אולי. כנראה שכן.
הרשו לי להסביר כאמנית קרמיקה למה זה לא אבניים אלא כד בעבודת יד המתרחשת באיטיות ובכוונת מכוון תוך כדי לישת החומר וחיבור מהודק היטב של חוליות זו לזו.
עבודת האובניים מכנית יותר מהתהליך הבריאתי המקסים המתואר בשיר לישת גופ-חומר-חול-נפש זה.
החול רווה? איזו משימה סיזיפית הטילו עלייך!
למירי פליישר –
בתור מי שלא מבינה כלום בקרמיקה אני כמובן מקבלת את ההתבוננות המקצועית שלך. אני רק רוצה לספר איך זה נראה מהזווית שלי, ואני באמת לא מבינה בזה כלום. אני ראיתי כמה פעמים עבודה באבניים האלה, או איך שזה נקרא, ובכל פעם עמדתי כמהופנטת. לי זה נראה כמו איזה קסם – נגיעה קלה בזמן שזה מסתובב מהר, והכל משתנה במחי יד, בקלי קלות (לפחות לכאורה). לי, כמתבוננת מבחוץ, זה הזכיר בריאה. ונדמה לי שאני גם זוכרת שזה כרוך בהרטבה קבועה במים, מה שמקשר אותי למים (ולחול) שנזכרו בשיר.
עדה –
מצד שני, מדובר כאן על לישה, שהיא פעולה פיזית ‘גסה’ יותר מפעולת האמן על האובניים. ונדמה לי שהקושי הזה בבריאה – לעומת ה’קלות’ (לפחות למראית עין) של האמן באובניים – מהותית לשיר (-:
לרונן –
מן הסתם אתה צודק, והמלה “לוש” אכן מצביעה על כיוון שאינו האבניים (אגב, איזה פועל יתאים בשביל עבודה באבניים?). אני מודה שבקריאת השיר הזה, וגם קודמו, מה שתופס את עיני איננו הקושי שבבריאה/יצירה, אלא השליטה המוחלטת, לפחות למראית עין, שיש למי שבורא/יוצר על החומר שהוא עובד אתו. ממש מתאים ל-“כחומר ביד היוצר”. וכשזה משמש כמטפורה ליחסים בין בני אדם, זה מאד משמעותי.
אבל – בין אם האבניים שייכות לעניין ובין אם לא – אני תמיד שמחה להיזכר בהן…
היי לכל המגיבים
מודה ומרותקת לכל הקוראים והדנים בשירי.
מרגישה כאם הרואה את תינוקה קם מהלך,נוגע בעולם והעולם נענה.כך ממומשת בו מתנת
החיים שאני הייתי האמצעי להיווצרותה.
עדה -לקדר בשביל העבודה עם/על האובניים. קדרות בשביל העיסוק.השורש קדר נובע מהיותם של הכדים שחורים בימים קדומים
פשוט מקסים.
ריתקה אותי ההקפדה המדוקדקת בבחירת המילים.
הרבה יותר מאשר אצל הקרמיקאי, שפשוט לוקח חתיכת חומר ומדביק אותה.
זו ממש לא עבודה טכנית. הלישה הזאת של הלשון מרגשת בעיניי.
רוני, תודה.
ורונן תודה גם לך שהבאת לנו את זה.
לאיתי-אתה בטוח ברשלנותו ואי התכוונותו של הקרמיקאי?
יפהפה!!!
הסתכלתי על הקנקן וגיליתי גם את תוכו.
רוני, אני מודה ומתוודה שרק בזכות המגיבים התקרבתי ליופיו של השיר.אולי הסיבה היא שאני בעל “שתי ידיים שמאליות”. ריכוזו של השיר מדהים, והוא מעורר בי מחשבה.
עקיבא
היי רונ
יש פה זיכרון של מי אני – גם חומר, וגם המלאות… הרוח
שתיה לרויה
טובה
שיר מקסים
קראתי אותו פעמים רבות
הוא עורר בי הרבה מחשבות..
תהילה