גיליון שישה עשר: אָטוֹמִים  

חמצן. מימן. מימן.
כל אחד לעצמו. איך נהיה מים?

,

קבוצת הכותבים של בית הסופר מצרפת חברים חדשים – פרטים במייל.

שימו לב, בעמוד יצירת קשר מתעדכנים בקביעות נושאים למשלוח יצירות – אולי זה הזמן ליצירה שלכם?

8 תגובות »

  1. זה דבר-מערכת חמוד.
    בשיעורי כימיה, בין תנומה לאובדן-עצות גמור, נדמה לי שקלטתי במעורפל, שהאלקטרונים מעורבים בעניין הזה עד-צוואר.

  2. יש ליונתן גפן (נדמה לי) שיר מתוק שנוגע בזה, משהו כמו ‘אני אזכור/האלקטרונים/סובבים מסביב לגרעין’.

  3. לרונן -
    לא מכירה…
    דרך אגב, פתאום חשבתי שיש שתי דרכים לקרוא את “נהיה”, כל אחת מתאימה בדרכה-היא. למה התכוונתם, קמץ או סגול? (אני כל הזמן חשבתי על קמץ, אבל פתאום ראיתי שלא חייבים).

  4. לעדה – האופציה של סגול (או צירה, למי שלא יודע איך לנקד :) ממש מוצאתחןלי :)

  5. לקרן -
    בעיני שתי האופציות נחמדות, ויש ביניהן הבדל משמעותי למדי. אני פשוט סקרנית לדעת לה התכוונ/ו המשורר/ים…

  6. הכוונה שלי הייתה לסגול. במשמעות השנייה נדמה לי שהיה צריך להיות ‘איך נהיים מים?’ , כי מים זה ברבים, לא?

  7. אופס. צריל להיות: למה.

  8. לרונן -
    אני חשבתי בהתחלה שמדובר על צורת עבר, באמת ביחיד, עם קמץ (=התהווה), כחלק מהתהייה של הכותב. נכון שזה משלב נמוך קצת, בין השאר כי מים זה לא בדיוק יחיד (לך תדע מה זה באמת, וגם השווה לביטוי הסלנגי “מה נהיה” בקמץ), אבל, בהתאם להשקפתי השערורייתית, זה בסדר, וגם מוסיף לזה טון קצת מבודח.
    רק אחרי שהשארתי את התגובה (הראשונה) עלה בדעתי שאתה בכלל אולי התכוונת למשהו אחר, לעתיד, עם סגול, ושזה חלק מהמונולוג של האטומים. וגם זה חמוד בעיני.
    (סליחה על בלבול-המוח).

הוספת תגובה

עליך להכנס בשם משתמש וסיסמה כדי להוסיף תגובה.