ואז, פתאום, אין יותר.
קֹדֶם יוֹרִים בָּאֲוִיר, אַחַר כָּךְ מְכַוְּנִים
הַמַּסֵּכוֹת דוֹאוֹת לְפָנֶיךָ.
יֵשׁ לִי עִנְיָנִים שֶׁאֲנִי מִתְעַסֶּקֶת בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִן הַטִּפְּשׁוּת הַקְּלוֹקֶלֶת שֶׁל שִׂיחַת חֻלִּין