ואז, פתאום, אין יותר.

קֹדֶם יוֹרִים בָּאֲוִיר,
אַחַר כָּךְ מְכַוְּנִים

הַמַּסֵּכוֹת דוֹאוֹת לְפָנֶיךָ.

יֵשׁ לִי עִנְיָנִים שֶׁאֲנִי מִתְעַסֶּקֶת בָּהֶם
שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִן הַטִּפְּשׁוּת הַקְּלוֹקֶלֶת שֶׁל שִׂיחַת חֻלִּין